קרעכצן חתונה

תקופת טרום-החתונה היא פרק זמן רגיש, בו בעיות פסיכולוגיות קודמות ולחצים חברתיים ניכרים (שארחיב עליהם בהזדמנות אחרת) מצטרפים ליצירת נזיד נוירוטי מבעבע שמסוגל לערער את הכלה-לעתיד השקולה ביותר. יתכן שאני מחמיאה לעצמי קצת יותר מדי כשאני מתייחסת אל עצמי ככלה שקולה ביותר, אבל נו מילא. להלן קטלוג חלקי של מחשבות השווא, הכשלים הלוגיים והפוביות שאחזו בכלה זו בדרך לחופתה (המשוערת. אאאההה!).

1.      אוי לא מלאנתלפים אנשים אומרים שהם לא יגיעו אף אחד לא רוצה לבוא אף אחד לא אוהב אותי בוואההה

כשל קוגניטיבי שנובע משילוב של אקסטרפולציה משובשת (אנשים שיודעים שלא יוכלו להגיע מודיעים מהר יותר מאנשים שיגיעו בסוף אבל צריכים לבדוק), טראומות ילדות ("הזמנתי את כל הכיתה ליומולדת, ואף אחד לא בא!") וטינות אישיות שמעולם לא מצאו פורקן ("המממ, היא לא הקדישה לי מספיק תשומת לב כשהייתי בת שלוש-עשרה..."). אחרי כמה ימים של היעלבויות מופרזות, חרדות נטישה ובהלת אי-הגעה-לסף-התחתון-של-האולם, התחילו להגיע אישורים (חלקם מאנשים יקרים שלא ציפיתי שיגיעו), והאיזון הכימי במוח שב על כנו. זאת, כמובן, עד שהמטוטלת נעה לצד השני, מה שהוביל ל...

2.   אוי לא כל מיני אנשים שבכלל לא הזמנתי מגיעים בכל זאת יהיו יותר מדי אנשים והם יהיו מעצבנים בוואאההה

מה זאת אומרת, החבר מניו-יורק שבכלל לא רציתי להזמין מביא גם את בת-דודה שלו?! ג'? מי זו ג'? זו לא ההיא שחזרה בתשובה לפני 20 שנה ומאז לא מדברת עם אף אחד במשפחה? אתם רוצים להגיד לי שהיא חזרה לקשר בדיוק בזמן כדי לקבל הזמנה? ואיך קרה שבת-הדודה-מדרגה-שנייה הזו מזמינה עוד 6 צאצאים?

זה הרגע בו משפחתיות יתר והמון כוונות טובות מצטרפות לצירופי מקרים בלתי ממוזלים (מה זאת אומרת, הבן-דוד הנאצי בדיוק בארץ?) כדי לנפח מחדש את רשימת המוזמנים ולשלוח אותי להתקפים חדשים של חרדה וזעם (בעיקר על ההורים שאפשרו את המחדל).

3.      תסמונת המיוחדות הייחודית בהחלט

יש אתר שנקרא OffbeatBride, שממוקד בחתונות אלטרנטיביות במידה זו או אחרת (ביחס לסטנדרט בארצות דוברות האנגלית). הוא מאוד נחמד, אבל אחרי קריאה אינטנסיבית מדי את משתכנעת שאת פשוט חייבת לערוך את החתונה בתחנת רכבת נטושה משנות ה-20 עם בופה שמורכב אך ורק מקאפקייקס כאשר את והחתן מחופשים לדרקונים ומחלקים לאורחים עגורי אוריגמי עשויים מקלף אינקונבולה אותנטי, ומקריאים את הקטעים האהובים עליכם מהאומן ומרגריטה. אחרת זה לא יהיה את.

התחושה הזו הוקלה מעט בעקבות הכתבה הזו של האוניון, ששמה את העניין בפרופורציה, ומספר חתונות היפסטריות זחוחות במיוחד באתר עצמו שהחזירו אותי למוטב. זאת עד פרוץ האנטיתזה, שהיא...

4.      המהפכה הקונפורמיסטית

כן, כן, גם שפחתכן הנאמנה לא הצליחה לחמוק לחלוטין מאותה רוח רפאים אירופית הרודפת אותנו, היא הפולניות גבירותיי ורבותיי. היא אשר אחד מביטוייה המרגיזים הוא ה"מה יגידו" הנודע לשמצה. כן, אותו מה יגידו בשמו אני, מלגלגת החתונות הסדרתית, אני, שבכיתה ב' סירבתי לרקוד את המקרנה עם כולם כי אף אחד לא יכריח אותי להיות עליזה בפומבי, אשכרה שוקלת לקחת די-ג'יי ב-4000 ₪ כדי שהאורחים לא יגידו שלא היה מספיק שמח.

רווח לי כשהבנתי שממש לא אכפת לי מה יגידו עלי מאחורי הגב (כדברי הפילוסוף – מאחורי הגב הם מוזמנים גם להרביץ לי), ואם מישהו יעז להגיד לי משהו שלא מאחורי הגב, הוא יזכה לקיתונות בוז ודעתו תהפוך לבלתי רלוונטית בעליל. מיניתי כמה חברות להיות אנרגטיות במקומי, ובעניין לרקוד מול קרובי משפחה שאני בקושי מכירה, יהיו האלים בעזרי.

5.      מהומות ספטמבר

החברה הישראלית מגוונת ורבת פנים. גם האורחים שלי מגוונים ורבי-פנים, והאיחוד המשמח בין משפחותינו ה, אמממ, שונות במקצת יכול להביא למפגשים מעניינים בזמן האירוע. קחו, למשל, את בת-הדודה ק', האנרכו-קווירית התומכת בלאומיות הפלסטינית המלבלבת. עכשיו חשבו מה יקרה אם וכאשר היא תיתקל בש', המתנחל האידיאולוגי חובב ציון ושונא בג"ץ. או לחילופין ש"ז, אחותה הפמיניסטית הרדיקלית של ק', מול צ', הדודה ממאה שערים. חוץ מזיקוקים בחינם, שום דבר טוב לא הולך לצאת מזה. יש לקוות שתהיה מספיק דיפלומטיה באוויר כדי למנוע תקריות אלימות. (במקרה הכי גרוע אפשר לשלוח את ד', בן-דוד של אמא שלי, אדם יקר ופשיסט ותיק, לשמש כראש גשר.)

6.     המשפחה האומללה

כן, אנחנו מכירים אותם, הם נמצאים בכל משפחה: הסכסוכים ארוכי השנים. מ' וי' שלא מדברות זו עם זו מאז שאמא שלהן מתה (לפני זה הן לא דיברו איתה), ר' שהתערבה בגירושין של ב' ומאז הוא שופע סרקזם ארסי כלפיה, וזאת בלי לפתוח אפילו את המתח הלא פתור בין ד' לק' על רקע היותן פסיכיות או הנתק הפתאומי בין ג' לכל יתר המשפחה, שמקורו לא ברור.

כל זה היה מעניין אותי כקליפת השום, אלמלא כל הנ"ל (למעט ר' וב') הם קרובים-קרובים, קרובים מדרגה ראשונה זה של זה, ולכן הבלגנים שלהם הופכים את סידורי הישיבה לבעיה.

בינתיים הכל יוצא לטובה: אחד מהניצים בד"כ לא מגיע, מה שמותיר קבוצת התייחסות נוחה לעיכול ולסידור. במקרה הכי גרוע, נו, אני סומכת על הקרובים אלי שיסוככו עלי מפני הנשורת ויתעדו לצורך העלאת זיכרונות בעתיד.