" - האמת היא שבשלב הזה הבנתי שאני לא רוצה להיות יותר. לא למות, לא - בלי כל האספקטים הפיזיולוגיים הדוחים של מוות, זה בטוח - אלא... לא להיות. לא, אתה יודע מה, אפילו פחות מזה - להצטמצם רק לפונקציה הרואה או המתעדת, בלי לסחוב אחריה גם אני שיפריע. האני מבלה את רוב זמנו בלכאוב על משהו כזה או אחר, או בהבנה שהוא לא מספיק ולא יספיק לעולם. ההתבוננות מכאיבה רק כאשר היא סוחבת אחריה ישות שמרגישה בתורה בלתי נראית או נשמעת, תלויה בריק. היא מושלמת ונהדרת כשלעצמה ללא המטען החורג הזה. העולם גדול... הייתי רוצה בשלב זה להיות ה-reliable narrator האולטימטיבי."