שלושת הבלשים בתעלומת הצייטגייסט המשתנה

מאז השקתה הרשמית בכתבי אדגר אלן פו, דמות הבלש עברה גילגולים מגילגולים שונים, בעודה צוברת פופולריות הולכת וגוברת ומתפרשת לכיוונים אקזוטיים יותר ויותר (החל מסופרות מתח בלשיות דרך בלשים פרנציסקנים ועותמאניים ועד בלשים כלבים ובכלל). משהו בקונספט הגיבור שתפקידו הוא להיתקל במסתורין ולשפוך עליו אור מושך אותנו על שלל גווניו וגרסאותיו, המשתנים לאורך השנים עם צו השעה וטעם התקופה. 

כל עידן מעלה מתוכו את הבלשים הראויים לו, והיחסים בינם לבין העולם שהם חיים בו והתעלומות שהם פותרים משקפים לעתים את האופן בו רואה התקופה את עצמה. השלושה שנסקרים כאן הם, מן הסתם, החביבים עלי אישית; אבל כל אחד הוא גלגול של אידיאת הבלש הנכון לזמנו.

האיש המרושע באופן עלוב למדי בעולם

מתוך המחויבות העמוקה שלי לעדכניות ורלוונטיות, קראתי לאחרונה ביוגרפיה של המיסטיקן הידוע לשמצה אליסטייר קראולי (1875-1947). הנ"ל גדל בקהילה נוצרית-אוונגלית קטנה וקנאית באנגליה, וכבר בגיל צעיר למדי מאס בה והחליט להפוך ב-180 מעלות את כל מה שלמד שם; בהמשך הקריירה הצבעונית שלו, צהובוני לונדון הכתירו אותו בתואר "האיש המרושע בעולם", מה שבלי ספק שימח אותו מאוד. הוא אכן עשה כמיטב יכולתו, אבל החלק העצוב מגיע כשמתחוור לקוראת שקראולי אכן היה אדם נורא - אבל מסיבות אחרות לגמרי.

אני לא באמת מדברת כאן על שתי סדרות

לפחות שתיים מהסדרות החדשות יחסית שאני עוקבת אחריהן בקביעות (לא זו עם מרד הרובוטים) עוסקות בתמה דומה להפתיע. השתיים הן "בוג'אק הורסמן" ו-"אקסית מטורפת", ועל פניו הן לא דומות במיוחד: הראשונה היא סדרה מצוירת על תלאותיו של סוס אנתרופומורפי שהוא גם כוכב טלוויזיה בעברו וחי חיים הוליוודיים ריקניים; השנייה היא מחזמר על רבקה, עורכת דין בודדה ונוירוטית שבהחלטה של רגע עוברת לעיר נידחת בקצה השני של ארה"ב בעקבות פגישה מקרית עם בחור שיצאה איתו במשך חודש כנערה. הטון שונה, הויזואליה שונה, אבל בעומק העניין, שתי הסדרות נעות על אותו ציר מרכזי: שתיהן עוסקות בגיבורים איומים, והמתח העיקרי הוא האם הגיבורים האיומים האלה יצליחו להשתנות.