וזהו סוף הזיכרון

תקופות מסוימות בעת העתיקה היו עדות לעלייתו של תחביב ילדות מוזר - ספרי זכרונות. עד כמה שאני מבינה את המנגנון, את אמורה לכתוב למישהי אחרת זיכרון בספר הזכרונות בתמורה לכך שהיא תכתוב לך, ואז בסוף יהיה לך ספר מלא ב... זכרונות? שאנשים כתבו? טכנולוגיית המידע של ימינו כנראה הכחידה את העניין הזה לנצח, בכל מקרה. אבל אי אז בשנות ה-40 המוקדמות, לסבתא שלי ז"ל היה ספר זכרונות כזה שנחפר לאחרונה משכבת החרסית בתחתית הארון אצל ההורים שלי. הנה הוא לפניכם.

ביקורות על ביקורות ספרים שלא קראתי + אטיודים פולניים

ענבל, שואלים אותי לפעמים אנשים (דמיוניים), מה פולני בעינייך? זו שאלה מורכבת, אני עונה. מאחר ולא מדובר במוצא נדיר ואקזוטי במיוחד, מפתה ליפול לקלישאות הידועות, של דאגות-קרעכצן-אוכל-סוודר-לבד בחושך. כמובן שהקונסטלציה הזו כלל לא ייחודית לפולניות. האישה הטיפוסית שמתנהגת כך נקראת אמא פולניה בישראל אבל אמא יהודיה בכל מקום אחר, והיא צצה ומופיעה כארכיטיפ גם בחברות שמרניות ומשפחתיות אחרות (איטליה, נניח, או מקסיקו). לא, הפולניות מתאפיינת במהות חמקמקה בהרבה ולטעמי גם גרועה בהרבה, שלמרות נוכחותה המסיבית באוויר פה כמעט ואין אליה התייחסות (אולי בגלל דגים ומים וכו'). מה היא המהות הזו? או.

דברים שכנראה נאמרו כבר על שר הטבעות

מעמדו המכונן של "שר הטבעות" בספרות הז'אנר ובתרבות בכלל הופך את קיומה של ביקורת מרובה עליו לבלתי נמנע. בגדול, הבחנתי בשני סוגי-על עיקריים של ביקורת כזו: האסתטית ("משעמם!") והפוליטית.

עם הסוג הראשון אין ממש מה להתווכח, עניין של טעם, מה עוד שגם אני לא הבנתי על מה המהומה בקריאה או שתיים הראשונות. כן, יש הרבה הליכות שלא קורה בהן כלום, ושירים ופטפוטים וארוחות ודברים לא מאוד מהותיים או מעניינים; כל זה בסדר. החובבים יחבבו (או יסבלו את הקטעים המתים), הלא מחבבים לא יחבבו. כאמור, אני הבנתי מה הטעם רק בגיל 20 לערך, ואין לי מה להלין על מי שהגיעו למסקנה שונה.