יום שישי, 2 במרץ 2018

איפה שהסאבטקסט הולך להתאבד

I.
קראתי היכנשהו את האבחנה הנכונה שבתרבות הפופולרית האמריקאית, חשיפה לקרינה רדיואקטיבית אחראית ליצירה של גיבורי-על, בעוד ביפנית היא אחראית ליצירה של מפלצות, למשל גודזילה, שהדבר שהן הכי אוהבות לעשות הוא לשטח ערים שלמות מלאות יפנים מבועתים. כל מי שקראתי שדן בעניין הסכים שוואו מעניין למה זה ככה.
אז בואו נדבר לרגע על קפטן אמריקה.

II.
קפטן אמריקה לא נחשף בטעות לקרינה רדיואקטיבית. אחרי הכל, כשיצרו את קפטן אמריקה, עידן האטום עוד היה כארבע שנים בעתיד, ואמריקה אפילו לא נכנסה עדיין למלחמת העולם השנייה (הגיליון הראשון, המפורסם, זה שבו הקפטן מרביץ להיטלר בפרצוף, התפרסם במרץ 1941). לא, קפטן אמריקה קיבל את כוחותיו באמצעות סופר-סרום, שזו דרך אחרת לומר מיץ קסם כלשהו שהונדס על ידי מדען גרמני. הפרוצדורה מרוממת את הקפטן משחיף חולני לפסגת הפוטנציאל הפיזי האנושי, אליל בלונדי משורג שרירים שנכון להילחם למען החירות נגד המפלצת הנאצית. בתור התחלה, למשל, עליו לסכל את תכניותיהם השטניות של היטלר והמדען המרושע ברון זימו, ממציאה של קרן המוות שמסוגלת בשימוש נכון למחוק ערים שלמות.[1]
בואו נעצור רגע ונסכם מה היה לנו עד עכשיו: הגיבור האמריקאי, אדם-העל הבלונדי המושלם פיזית ומוסרית, נלחם את מלחמת העולם החופשי במדענים גרמניים זדוניים שמייצרים נשק להשמדה המונית.
עכשיו אמרו לי, קוראי הדמיוניים, האם לא נראה לכם שהמצב אמור להיות הפוך?
III.
רעיון העל-אדם זכה לפופולריות מופלאה במפנה המאה ה-20. הקונספט הניטשיאני המקורי, שנשא אופי מוסרי בעיקרו, הכיל בכל זאת כמה נימות פסבדו-ביולוגיות מעורפלות שאפשרו לחובבי הרעיון לשלב אותו ביעילות בשיטות שביקשו לקדם את האבולוציה של המין האנושי לעבר יעדים נעלים יותר. "הישרדות הכשירים ביותר" הוחלפה כלאחר יד ב"הישרדות החזקים ביותר", ואי הבנות נוספות מסוג זה – למשל, הרעיון של הידרדרות במורד הסולם האבולוציוני, שהוא חסר פשר במסגרת תורת האבולוציה כפשוטה – קנו להן שביתה בהלך הרוח האינטלקטואלי של התקופה, והובילו בחלק מהמקרים גם לצעדים מעשיים. האאוגניקה, הניסיון "להשביח" את המין האנושי בשיטות כמו-חקלאיות, נחשבה לאידיאה פרוגרסיבית ורציונלית, שזכתה לתמיכה נלהבת מצד מתקנים חברתיים בעלי נטיות קולקטיביסטיות (הנודעים מביניהם הם ה.ג. וולס וג.ב. שו). מוזר לזכור זאת היום, אבל ההתנגדות לצעדים פופולריים כמו עיקור כפוי של אנשים שנחשבו דפקטיביים באופן כזה או אחר (אאוגניקה "שלילית", שנועדה למנוע את התרבות הבלתי כשירים – שוב, מגוחך מנקודת מבט אבולוציונית, אבל נראה הגיוני בזמנו) הייתה מזוהה בחלקה הגדול עם רעיונות שמרניים-דתיים ונחשבה ארכאית ומסוכנת לשלום האנושות. הרעיון האאוגני היגר לארצות הברית בתחילת המאה ה-20, והגיע לשיא הפופולריות שלו בשנות ה-20 וה-30, עם ייסודן של כמה התאחדויות אאוגניות (הנה מאמר קצר על הנושא).  פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון מ-1927 התירה בפועל  עיקור בכפייה של גורמים "אנטי-חברתיים" לטובת התורשה של הכלל.
לא מעט מתומכי האאוגניקה היו גם גזענים במובן הפסבדו-מדעי של המילה. הם האמינו בעליונותו של הגזע הנורדי (מונח ששימש בערבוביה עם "ארי" המוכר יותר בגרמניה הנאצית ובמקומות אחרים) על יתר גזעי האנושות, גם הלבנים. הנורדים גבוהים ובלונדיים, בעלי עיניים בהירות וגולגולת מוארכת, ובאופיים הם כנים, אמיצים, מאופקים ואינדיבידואליסטיים. דחף תחרותי טבעי שולח אותם למעללי גבורה וכיבושים, שהביאו להתפשטותם ברחבי העולם; למרבה הצער, זה הוביל להתערבבותם עם גזעים נאצלים פחות שדיללו את תכונותיו הטובות של הדם הנורדי הטהור.  באופן כללי, הגזענות ה"מדעית" והאאוגניקה שאבו משורש רעיוני דומה, והמודל האנושי שהן הציבו נטה להיות דומה בהתאם.
הנאצים, כמובן, לקחו את הרעיון רחוק יותר מכל אחד אחר, וניסו ליישם מדיניות אאוגנית "חיובית" בקנה מידה גדול (עידוד רבייה של הכשירים, כלומר ארים גבוהים, בריאים ובלונדינים) ולהיפטר ביעילות מגורמים "שליליים". כמובן שבתהליך הם הרסו לגמרי את האאוגניקה לכולם, יחד עם גולגולות על הכובע, שפמפמי מברשת ואת השם אדולף (וטוב שכך, בכל המקרים).
הבה נהיה הוגנים: הגרסה האמריקאית הפופולרית של רעיון העל-אדם, גם כאשר זה נראה תמיד כמו אותו אבטיפוס בלונדיני נועז, לא הלכה לרוב רחוק כל-כך. אני לא מתייחסת כאן לסופרמן של DC, שלמרות השם נמצא טכנית בקטגוריה אחרת (הוא לא אדם בכלל), אלא לדמויות מעידן הפאלפ דוגמת דוק סוואג', ששלמותן הפיזית והמנטלית הושגה בעיקר בעזרת אימונים מפרכים. דוגמה נחמדה אחרת, אמיתית הפעם, היא צ'רלס אטלס, השרירן ששיטת פיתוח הגוף שלו הבטיחה להפוך כל חלשלוש צנום לאל יווני תוך 12 שיעורים קלים. האתוס האמריקאי של "כל אחד יכול" הוכיח את עצמו כחזק יותר לאורך זמן מהדטרמיניזם הפסבדו-ביולוגי שאפיין את החשיבה האאוגנית. קפטן אמריקה הוא דוגמה מצוינת: שחפן צנום אך טוב לב שהופך לשרירן בלונדי על-אנושי במחי זרזוף של מדע(!), קיצור דרך לשלמות שלא דורש, כמו במקרה של השיטות האאוגניות, לעקר או להרוג אותו לטובת ההיגיינה החברתית. האידיאל העל-אנושי התנתק בשלב זה מהקונוטציות המבהילות והפך למשהו קליל, נטול הקשר ובסופו של דבר בלתי מזיק. אמנם השרירן הבלונדיני הוא היחיד שיכול להציל את כולנו, אבל בסופו של דבר, כולנו השרירן הבלונדיני, לפחות בפוטנציה.  
IV.
נעזוב לרגע את הקפטן עצמו ונתרכז במי שיצר אותו. ד"ר אברהם ארסקין נמלט מגרמניה עם עליית הנאצים. בסרט מ-2011, הוא אף מגדיר את גרמניה כ"מדינה הראשונה שהנאצים כבשו". התגובה הנכונה להצהרה הזו היא "1933 התקשרה, יש לה משהו להגיד לך", וברמת המטא היא משקפת בעיה של הכותבים (שנמנים, ככל הנראה, על אסכולת "הנאצים כזומפדים ממאדים" - הם בכל זאת בקומיקס, אז אני מניחה שאי אפשר לצפות ליותר מדי). אם ננסה להסתכל מתוך העולם על הלך הרוח של האפשרי של הדמות, אפשר בקלות להגיע למשהו אחר.
ארסקין הוא מדען גרמני-יהודי, ששאיפתו בחיים (כאן) היא "ליצור זן טוב יותר של בני אדם, המסוגל להתגבר על כל מחלה ולהצטיין מבחינה פיזית, מנטלית ומוסרית על פני הדור האבוד אשר חולל את זוועות מלחמת העולם הראשונה". הפרויקט הזה נשמע הולם להפליא את האידיאלים האאוגניים הנאציים. הסרט מ-2011 אפילו טורח לייצר הקבלה די ישירה בין מצבו של סטיב רוג'רס לזה של גרמניה, כאשר ארסקין מתאר כיצד היא הרגישה "חלשה וקטנה" לאחר ההפסד במלחמה, וכיצד היטלר הבטיח לחזק אותה באמצעות, בין השאר, הישגיו המדעיים של ארסקין.  ואכן, למרות יהדותו, ארסקין מגויס לעבודה עבור המשטר. אך הסרום משפר-הפיזיולוגיה שלו גורם לנסיינים הנאציים המרושעים להפוך למפלצות; ולאחר שהוא עד ליצירתן של קרני המוות, הוא מחליט להימלט לארה"ב. ארסקין המסכן הוא, בסופו של דבר, הומניסט; מלחמת העולם הראשונה זעזעה אותו בגלל הטבח הבלתי נתפס, לא בגלל שגרמניה הפסידה, והוא מאמין בכנות שההמצאה שלו נועדה לעזור לשיפור המין האנושי בכללותו. סטיב-רוג'רס-הוא-קפטן-אמריקה הוא, מבחינתו, הדוגמה המוצלחת היחידה לאדם המושלם שהוא רצה ליצור, שממצה את הפוטנציאל האנושי הן פיזית והן מוסרית.
מותר לנו להניח שארסקין השתייך לשכבה המחוננת והטרגית של יהודי גרמניה המשכילים, אשר סיפורם הידוע הוא אחת ההחמצות הכאובות ביותר של ההיסטוריה האירופית. אינטלקטואלים ואנשי מדע רבים רבים מביניהם אהבו את גרמניה בכנות, והאמינו בבשורה שארץ ההוגים והמשוררים יכולה וצריכה להביא לעולם. כמובן שמערכת היחסים שלהם עם האליטה הלא-יהודית השלטת תמיד הייתה סבוכה, ונעה בין קבלה (שהובילה להצלחה ושגשוג יוצאי דופן) לדחייה חריפה, שנתמכה בנימוקים ממיטב התוצרת המפוארת של ההגות הגרמנית. הרעיונות הנעלים והטיעונים האנטישמיים היו, במקרים רבים, כרוכים זה בזה ללא הכר (בפרט אלה שפיארו את הרוח והשליחות הגרמניות, שלוו מטבע הדברים בחשדנות כלפי כל גורם שנתפס כזר). האינטלקטואלים היהודים, שנאלצו לנווט בעולם מלא הסתירות הזה, מצאו את עצמם בקונפליקטים מתמידים בין זהותם היהודית והגרמנית. תיאורים בני זמננו של "השנאה העצמית היהודית" המפורסמת בוודאי מוגזמים, והתיאור של כל יהודי גרמניה המתבוללים כמזדהים עם האנטישמיות שקרי וזדוני, אבל רגשות מורכבים לא חסרו. מקרה הקיצון הטרגי והמפורסם הוא אוטו ויינינגר, שייחס את כל מה שרע בעולם ליסוד הנשי וליסוד היהודי (הוא עצמו היה יהודי שהתנצר והומוסקסואל). מעט יותר מתון הוא ולטר רתנאו, לימים שר החוץ של רפובליקת ויימאר, שבצעירותו פרסם מאמר מעורר מחלוקת בו קרא ליהודים הכעורים וגסי ההליכות להטמיע את עצמם לגמרי לתוך התרבות הגרמנית כאפיק היחיד לגאולה (הוא ריכך את עמדתו משמעותית בהמשך, וסופו שנרצח בידי טרוריסטים פרוטו-נאצים שהאשימו את המעורבות היהודית באסון של סוף מלחמת העולם הראשונה). ויינינגר ורתנאו הביעו שניהם, בנקודות שונות בקריירה שלהם, הערצה עמוקה (והומוארוטית משהו) למודל הגברי הגרמני, הבלונדיני והשרירי, שעמד בניגוד מוחלט להופעתם שלהם, הקטנים והכהים. עוד דוגמה בולטת למגמה זו הוא מקס נורדאו, המביך שבאבות הציונות. כבר בגיל צעיר, לעדותו, חש קשר עמוק לתרבות הגרמנית והעדיף אותה על פני היהדות החלושה והשכלתנית. לימים נודע כהוגה אידיאת "יהדות השרירים" שהדגישה גבריות פיזית, שרירית ואמיצה.
הבה ננחש שהתשוקה הזו להמצאה עצמית מחדש לא פסחה על אברהם ארסקין. בעוד מקביליו בעולם האמיתי יכלו רק לחלום ולהגות, המדע המפוקפק בעולמו הקומיקסי סיפק לו אמצעים לא פוליטיים להגשמתה. הסרום שלו יכול להפוך את אמיצי הלבב וחלשלושי הגוף בדיוק לאותם אלילים חסונים שבני תקופתו היהודים התלהבו מהם כל-כך; אותם אנשים עליונים שהציתו את דמיונם של רבים וטובים לפני שהאידיאולוגיה הנאצית השתלטה עליהם לחלוטין. זו, לפחות, הגרסה של ארסקין. הנאצים, אחרי הכל, רק "כבשו" את גרמניה. הוא מעולם לא מציין שיתכן והעיוות הנאצי צמח על קרקע פוריה, קרקע שאותה סיפקו אלמנטים עמוקים ומושרשים במחשבה הגרמנית. אמריקה, לכל הפחות, נותנת לו הזדמנות שנייה לפרויקט שלו, בתוך חברה דמוקרטית בה לכולם יש הזדמנות שווה להפוך לגיבורים משורגי שרירים.  
יש לציין שמדענים גרמניים-יהודים אמיתיים שנמלטו לארה"ב לא ממש עסקו בשאלות כאלה: הם היו עסוקים מדי עם קרני המוות. כמובן שגם אחרי המלחמה, כאשר פרויקט מנהטן כבר לא היה מסווג, קשה להאמין שהם היו מפלסים את דרכם לגבורה קומיקסית. במקרה הטוב, הם היו הופכים למדענים מלאי כוונות טובות אך הרסניים, מאלה שמשפט המפתח שלהם הוא "העולם לא מוכן עדיין!"; במקרה הרע, הם היו ברון זימו. 

IVa.

(אגב, שמועה הגיעה לאזניי שבסרט מאחורי המספרים, המתרחש בתכנית החלל של נאס"א בשנות השישים המוקדמות, יש דמות של מדען טילים בכיר, לשעבר פליט יהודי מאירופה הכבושה. במציאות לא היה אדם כזה; מדען הטילים הבכיר האמיתי שעבד בנאס"א באותו תקופה ובולט בהיעדרו מהסרט היה אחד, פרופ. ורנר פון בראון. אז אם נניח שקפטן אמריקה, הקומיקס, הוא מין תיעוד מבוסס-על-סיפור-אמיתי של הפרויקט, שמציג מדען יהודי עם כוונות טובות כיוצרו של פרויקט עם אופי נאצי להחשיד [במציאות, 'מדע יהודי', כולל הפיזיקה שהובילה בסופו של דבר ליצירת הפצצה האטומית, נחשב בגרמניה הנאצית לפגום ומתועב], הרי שיוצרו של הסופר-סרום בחיים האמיתיים בוודאי היה...)
.V
אבל מי באמת יצר את קפטן אמריקה? ואת ד"ר אברהם ארסקין, אם כבר? ג'ו סיימון וג'ק קירבי (שמותיהם בלידה: חיים סיימון וג'ייקוב קורצברג) גם לא היו בדיוק נורדים, ואפילו לא אירים-אמריקאים כמו גיבורם הפטריוטי. ג'ק קירבי וסטיב רוג'רס הגיעו מאותה שכונה, הלואר איסט סייד, ומרקע דומה של משפחות מהגרים עניות. בחלק מהגרסאות, רוג'רס אפילו עוסק באיור קומיקס למחייתו. ברור שיש כאן מידה של פנטזיית self-insertion, אבל עם מידה של הרחקה, ובפרט הסטה חזקה הצידה של האלמנט היהודי.
השאלה "למה אין גיבורי-על יהודים" נשאלה פעמים רבות, ורוב התשובות שקראתי נוטות להתפתל סביב ניתוחי סאבטקסט שמראים את זרמי העומק היהודיים המתגלים דווקא בדמויות המוכרות ביותר (סופרמן הוא מהגר מעולם הרוס שצריך להשתלב בתרבות האמריקאית/האנושית! משהו משהו הגולם משהו!). כל זה נשמע לי קצת כמו שטויות, ואין פה תשובה לשאלה הפשוטה, שמתחדדת אף יותר כאשר מבחינים שכמעט כל גיבורי העל מהשורה הראשונה נוצרו על-ידי יהודים אמריקאים (סופרמן ע"י סיגל ושוסטר, באטמן ע"י קיין ופינגר, ספיידרמן והאקס-מן ויתר ע"י סטן לי).
ניתן להניח שההשמטה נבעה מכך שבשנות ה-30 עד ה-60, העידן בו נוצרו גיבורי העל הגדולים, היהודיות לא נראתה הירואית במיוחד. ככותב, אתה רוצה למכור, וכדי למכור אתה צריך ליצור גיבורים שהקהל שלך מסוגל לעכל; מעבר לכך, התשלובת של שרירן גיבור עם תרבות יהודי אמריקה בוודאי נראתה צורמת ומגוחכת גם לך עצמך. אז אתה כותב את עצמך כפי שהיית רוצה להיות, בלי האלמנט האחד שנראה שלא ניתן להנדס לתוך התבנית המסוקסת שאתה צריך. האבות המייסדים של הקומיקס כתבו את הגיבורים שיגדירו את התרבות האמריקאית, ובדרך הקרינו את עצמם לתוך התרבות האמריקאית - מינוס החלקים המביכים. אברהם ארסקין היה צריך שנים של עבודה פסבדו-מדעית; סיימון וקירבי הצליחו להגיע לאותה תוצאה עם טושים, ואפילו לא נרצחו על ידי סוכן גרמני בסוף.
.VI
אקורד הסיום של הבלגן התמטי הזה מופיע בגלגול הפופולרי האחרון של קפטן אמריקה: הסרטים של מארוול, החל מ-"הנוקם הראשון" ב-2011. מאחר והכנסתם של נאצים אמיתיים כדמויות בעלות נפח בסרטים בידוריים קלילים נראית היום כמו טעם רע,[2] הם מוחלפים ב-"הידרה", ארגון רשע תמנוני שמהווה בפועל את זרוע הקומיקס של המפלגה הנאצית, ומתעסק בעיקר בקונספירציות ארוכות שנים ומדע מטורף.
אביגיל נוסבאום כתבה דברי טעם על הידרה (בעקבות ההתפתחות הקומיקסית המביכה מעט בה התגלה - הו, הדרמה! - שקפטן אמריקה היה סוכן סמוי של הידרה כל הזמן). ליבת הטיעון שלה היא שהאופן שבו הידרה מייצגת נאצים – ארגון אפלולי ורב-ראשי ששרד אחרי המלחמה ושולח את זרועותיו הארוכות לתוך ממשלות וגופים בינלאומיים – לא קשור לסכנה שבנאצים אמיתיים. הרי הרעל שבנאציזם טמון בדיוק בפופוליזם שלו. נאצים אמיתיים לא מקדמים את עצמם דרך קונספירציות אפלות; הם נואמים בכיכרות. נאצים לא עושים דברים נוראים במחשכים; נאצים עושים דברים נוראים לאור יום ובציבור, ולאף אחד לא אכפת. קפטן אמריקה נאצי הוא לא סוכן סמוי, הוא הגזען שמדבר בקול רם מדי ואף אחד לא טורח להשתיק.

יותר מכך, היא מציינת, עצם הרעיון של התמנון הקונספירטיבי הוא-הוא פנטזיה נאצית. מעגל עוין וחשאי שמצליח להסתנן בערמומיות למוקדי כוח ולמשוך בחוטיהם של שועי עולם הוא לא האויב הנאצי, אלא האויב שהנאצים מדמיינים לעצמם; הפרנויה היא אחת מאבני הפינה של הפשיזם. הידרה אולי לבושים כמו נאצים ומצדיעים כמו נאצים, אבל הם לא מתנהגים כמו נאצים – הם היהודים, הם הבונים החופשיים, הם קבוצת בילדרברג והסדר העולמי החדש. הפנטזיה הריאקציונרית לובשת את דמותם של הריאקציונרים שחשבו עליה מלכתחילה.

אני לא בטוחה שיש מסקנה קוהרנטית שנובעת מכל הכתוב לעיל. אני גם לא בטוחה שניסיתי למצוא אחת כזאת. אבל הריבוד הטקטוני של שכבות הסאבטקסט המוזרות והסותרות, בצומת מוזרה ומלאת סתירות בהיסטוריה שמשום מה הולכת ומתערפלת במהירות, נראה לפחות שווה הצצה, במיוחד בימים שבהם הפוליטיקה האמיתית לובשת לעתים דמויות דמיוניות.  




[1] בסרטים החדשים הגולגולת האדומה אחראי לעניין, אבל בסופו של דבר קרן מוות היא קרן מוות, לא משנה איזה תירוץ אתה ממציא לה.
[2] לא, מגנטו לא נחשב. הוא משהו אחר לגמרי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה