מדיניות הבלוג הזה, המחויבת לחוסר רלוונטיות, מנחה אותי להעלות עכשיו את הרשומה הבאה, שנכתבה לפני כשבוע וחצי ועל נושאים שהספיקו בינתיים להישטף ממחזור הדם של המדיה. נשאיר את העניין למשפטה, המחמיר ללא ספק, של ההיסטוריה.
הקל
הכבד
אני מודה שאני מתקשה לגבש דיעה בסוגיית סמלי הקונפדרציה שמציקה כל-כך לאמריקאים (ולשאר העולם). בסופו של דבר, בניכוי האמוציות והנאצים וכל שאר הרמזים הקונטקסטואליים, נראה שהסיפור חוזר לשאלה הוותיקה: איפה עובר הגבול בין ההבנה שאנחנו עבדים לנסיבות הזמן והחברה, הבנה שמאפשרת לנו לרחוש כבוד לקודמינו ולחוש שאנחנו עומדים על כתפי ענקים גם אם אלה לא ראו לאותו מרחק כמונו, לבין הערצה לערכים בלתי מקובלים עד בלתי נסבלים עם השלכות שמדממות עדיין כיום. כאמור, אין לי מושג מה דעתי המוחלטת בעניין; אבל נתקלתי בכתבה שנתנה לי לפחות פרספקטיבה מסוימת.
הכתב, ישראלי המבקר בקנטקי, מתאר מפגשים עם כמה דמויות מקומיות,
לכאורה בראי הפוליטיקה העכשווית. שניים מהטיפוסים שנתקל בהם בלטו במיוחד. האחד,
כומר פונדמנטליסט מבוגר, מתנהג כמו תמצית מהלכת על שתיים של כל תיאוריית
קונספירציה וגזענות קיימת: הוא בטוח שסוף העולם קרב ושמי שמסתיר זאת הם הממשלה
והתקשורת השמאלנית; שהיהודים הם בני השטן; שהשחורים הם לא סתם בני אדם נחותים, אלא לא בני אדם בכלל (למעשה, כל מי שאינו לבן הוא לא בן אדם בכלל, לפי הפרשנות שלו את
כתבי הקודש. הרעיון היה באוויר במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בפרט בדרום ארה"ב
- ראו, למשל, כתביהם של בוקנר ה.
פיין וממשיכו צ'רלס קרול[1], מחבר The Negro a Beast - אבל רציתי לחשוב שנכחד בינתיים).
מדובר, אם כך, בטיפוס מבהיל, אבל גם במה
שנופל תחת ההגדרה המקצועית "קוקו בננה": הכומר הוא בבירור אדם מופרע (לא
שמופעים שונים של מופרעות לא ראויים לבחינה, אבל קצרה היריעה; אולי בקרוב היא
תתארך להכיל דיון בנושא, יחד על עם פוסט על רפטיליאנים). מטריד ממנו היה מרואיין
אחר, אזרח מן השורה שהחליט לתלות על חזית ביתו דגל קונפדרציה. הוא הסביר זאת
כדלקמן:
"זו המורשת שלי ולא אתן שימחקו אותה. [...] אבות אבותי מתו למען הדגל הזה ומה שהוא ייצג. בשבילם זו היתה מלחמה למען חירות. כן, גם החירות להחזיק בעבדים, שמובן שאני מסתייג ממנה כיום, אך גם חירות תרבותית לשמור על המסורות שלהם וחירות כלכלית, שלא להיות כבולים לשיטה המוניטרית הריכוזית, שנשלטת כיום על ידי בעלי הון ותאגידים".
וכאן
התחילו להתעורר מחשבות, כי הדיסוננס הקוגניטיבי של השורות האחרונות, שבהן מוזכרת
"חירות" בחברה שהושתתה על החזקת בני אדם כרכוש, זועק ממש. הרהרתי ב-300 ובנאומים חוצבי להבות על הזכות למות כדי להגן על החירות,
ובמסורת הותיקה יותר שהנגידה בין האימפריה הפרסית, בה כולם מלבד המלך
היו עבדים, לבין הערים היווניות החופשיות (בספרטה בפרט רוב האוכלוסיה הורכבה
מצמיתים שתפקידם היה לספק אוכל ושירות למעמד הלוחם, השליט, האזרחי)[2].
חשבתי על הערתו של נבוקוב בביוגרפיה של גוגול, בה אמר שניסיונו של גוגול להביע שאט
נפש מוסרית מגיבורו צ'יצ'יקוב, שמארגן עוקץ המערב קניית רישום של צמיתים שמתו,
קורס לחלוטין בפני העובדה שהמזימה אפשרית רק במדינה בה מותר וחוקי לקנות אנשים
חיים. אותו בן קנטקי לא משקר: לתפיסתו, הוא לא גזען - הוא לא חושב שהשחורים נחותים ולא מעוניין להחזיר את העבדות. אבל אידיאל החירות שהוא מעריץ לא כולל בתוכו את השחורים.
אין פה שנאה אקטיבית, אבל יש מוכנות לשכוח מזכויות של קבוצה מסוימת כדי לשמר נרטיב מסוים; וכשניסיתי להעמיד את עצמי רגע בנעליה של שחורה אמריקאית, הדגל נראה כדגלה של מערכת שראתה בי תת-אדם (דעותיו של הכומר לעיל היו שכיחות בהרבה בדרום שלפני המלחמה), וכיום, של אנשים שמבחינתם הפיכתי לתת-אדם משנית. במונחים לוקאליים, הדבר דומה לגרמנים שיאמרו שמה שנעשה ליהודים טרגי ובלתי מוצדק, אבל צריך לזכור שהיטלר עשה הרבה טוב לגרמניה מבחינת כלכלה וזכויות עובדים. עצם הנכונות לטעון טענה כזו מראה שהטוען רואה בפשע דבר שולי, לא לגמרי חשוב; כאשר בפועל מדובר בעיוות כה גדול, כה מהותי וכה עמוק שהוא מכתים לחלוטין את המערכת כולה, בלי יכולת להפריד בין הטוב שבה לרע. האידיאולוגיה הנאצית מושתתת על גזענות; הקונפדרציה התבססה על עבדות. התולה דגל קונפדרציה מצהיר, בעצם, שהוא מוכן להתעלם מהעוול הבלתי נתפס שנעשה לשחורים לטובת דברים חשובים יותר, ויתכן שלא מבין בכלל מה הבעיה.
הקל
בעניינים אחרים, לאחרונה הוכרז עיבוד לייב אקשן לסרט אלאדין של דיסני (במסגרת התכנית העסקית שלהם בשנים האחרונות, הידועה כ-The Soich for More Money). כמובן שפינות קיקיוניות של האינטרנט ניצלו את ההזדמנות להקים מהומות בעניין, משלל סיבות; לאחרונה, כשנודע ששחקן לבן ישחק בסרט נסיך אירופי שמתחרה על ידה של הנסיכה יסמין. תלונות על סטיות מהמקור בהקשר זה הן, כמובן, מגוחכות. הסרט המצויר מעולם לא התיימר לסבול מאותנטיות יתרה. מן הסתם, חלק מהכותבים עשו גם את הצעד הנדרש אחורה והשמיעו האשמות כלפי הסרט מ-1992 (גילוי נאות - צפיתי בו בקולנוע לא פחות מארבע פעמים; הייתי בת ארבע) שלוקה באוריינטליזם, ניכוס תרבותי ומה לא.
עכשיו, בהקשר הספציפי מדובר בהאשמות קצת מצחיקות. סיפורי אלף לילה ולילה הם מאדני האוריינטליזם במערב, ואני לא מתכוונת לכך בצורה שלילית כלל: תדמית "המזרח הקסום" המוכרת לנו נובעת במידה רבה מתרגומים אירופיים של הלילות, שתפסו פופולריות עצומה באזור המאה ה-17. בנוסף, הסיפורים המקוריים עצמם לוקים במוטיבים אוריינטליסטיים (הטענה שרק מערביים יכולים להיות אוריינטליסטיים מניחה שהאוריינט הוא מקשה אחידה, ולכן בעצמה אוריינטליסטית): ראו את המוטיב רב העוצמה "תפסתי את אשתי מזדיינת עם כושי", שחוזר בסיפורים שוב ושוב וממחיש כי הסטריאוטיפ של שחורים כבעלי און מיני מופרז לאו דווקא חדש ולאו דווקא מערבי. אלאדין עצמו מתרחש בסין, אבל לא מדובר בשום גרסה של סין האמיתית: השמות, הדיבור והמנהגים כולם מזרח תיכוניים-מוסלמיים לגמרי. נותר רק להניח שסין משמשת כקיצור ל-"ארץ רחוקה רחוקה", שהאקזוטיפיקציה שלה, יחד עם ההתעלמות מתרבותה האמיתית, הייתה מעוררת זעקות שבר במחלקות שלמות באוניברסיטאות.
אבל חכו, העלילה מסתבכת: יכול להיות שאלאדין עוד פחות מזרחי משחשבנו. התיעוד הכתוב הראשון של האגדה (ושל אחותה המפורסמת כמעט כמותה, עלי באבא וארבעים השודדים) מופיע בתרגום לסיפורי אלף לילה ולילה של המזרחן הצרפתי אנטואן גלאן (Galland), שהתפרסם במאה ה-17. גלאן טען ששמע את המעשיה ממספר סיפורים סורי; היעדר מקבילות בטקסטים מעמידות את כל העניין בספק מסוים. האם גלאן באמת העלה על הכתב מסורת שבעל-פה, או שהמציא אותה בעצמו? לא ברור, ויתכן, שחושבים על כך, שלא משנה.
מושג האותנטיות העומד בבסיס כל דיוני הניכוס התרבותי למיניהם חסר משמעות במידה רבה כשמדובר באסופה הענקית הזו, שמשלבת אגדות ומוטיבים ממקורות רבים שנאספו על ידי אנשים רבים לאורך זמן רב. במעשה סינבד המלח, סינבד וצוותו מגיעים לאי בו שוכן ענק שמתעתד לאכול את כולם, ומנצחים אותו באמצעות נעיצת שיפוד בעינו והי הסיפור הזה נשמע קצת מוכר, הלא כן. האם הבגדדי\פרסי\הודי שסיפר אותו ניכס תרבותית את האודיסיאה? אולי. אז מה? זהו סיפור יווני כפי שהשתקף בעיני מוסלמי, כשם שסין של אלאדין הכתוב היא מה שהשתקף בעיני ערבי ו\או צרפתי, כשם שאגרבה של הסרט המצויר היא "המזרח" בעיניים אמריקאיות. כולם עשו ועושים את זה, כל הזמן; האם המעבר מייצר משהו טוב - זו השאלה היחידה שצריכה להישאל.
[1] לפי ויקיפדיה: For Carroll, the apple [that Eve ate from] was a black penis. הייתי חייבת להוציא את זה החוצה.
[2] אמרו את זה קודם, לפני: https://imagecomics.com/comics/series/three
כתבת יפה, וגרמת לי לחשוב לעומק
השבמחקתודה