יום שני, 7 בינואר 2013

הֶרְקוּנפְט, מאדרפאקרס


בינתיים, עד שאמצא שוב משהו מסודר לכתוב עליו: פוסט תמונות!


לפני שעזב את גרמניה לצמיתות, סבא-רבא אוטו, שהיה איש יסודי ופוץ עצום, החליט לעשות תיעוד משפחתי מסודר למען הדורות הבאים. הדורות הבאים, מצדם, היו אמורים ללמוד מלקחי ההיסטוריה כדי להתקדם, להשתפר וכמובן לשמור על כבודם האירופי גם בלבנט המיוזע (כבר אמרתי שהיה פוץ?). הדף שמלעלה הוא דוגמה לחוש הדרמה המפותח שלו ("מוצא וגורל") וכן לכשרונו עם עט ודיו. 


יש משהו נוגע ללב  במשפטי המחץ של אוטו שמסיימים את החלק שלו בכתובים, כמו גם פאתוס לא מבוטל. ההיאחזות הנואשת שלו בקולטורה של אירופה שנשארת מאחור סטריאוטיפית להפליא, אם כי כנראה גם זה לקח שנלמד מאבותיו - שמנו, לפי המחקר שלו, די הרבה סוחרים טובים וכמה וכמה משוררים כושלים. (האהוב עלי הוא אחד, משה מנדלסון [אין קרבת משפחה לההוא הידוע], שכתב שיר הלל לכוחות הגרמניים ששחררו את עירו מנפוליאון ונאלץ לנוס על נפשו יומיים אחר-כך, כשנפוליאון כבש את העיר חזרה.) כפי שניתן לראות במפה למעלה, למשפחה אכן הייתה מורשת כלל-אירופית נאה, שהתבטאה בבריחה מבוהלת בין מדינות כל 60 שנה בממוצע, בדרך כלל מסיבות טובות. 

המפורסם בשושלת הוא פלוני ר' מרדכי, שקנה את תהילתו כמ"מ של המהר"ל מפראג וככותב פירוש לשולחן ערוך שכמעט התקבל, אבל בסוף לא. גלמים לא היו לו, אבל האגדה מספרת שאיזו אצילה נוצריה ניסתה להפיל אותו למיטתה, וכדי לחסוך מצאצאיו את כאב הראש הוא התפלל שעד דור עשירי הם יהיו נורא מכוערים (כנראה הניח שאחרי עשרה דורות כל האצילות הנוצריות התאוותניות כבר ייכחדו). האם זה הצליח? תוכלו לשפוט בעצמכם עוד רגע. סבא שלי, שהיה הדור העשירי, היה די נאה, אבל לאחיו הגדול היו אוזניים אימתניות. אז אולי זה עובד רק על בכורים, מי יודע.   

ועכשיו - יהודים זעיר-בורגנים מהמבורג!
תמיד טוב לדעת שאי-שם בחומצות הגרעין שלך מסתתרים גנים של מקדחה. כמו כן, הרגע המביך הזה כשאת מבינה שאבות-אבותייך צייתו לאופנות האיומות של תקופתם

ונטו להילחם בשביל הצד הלא נכון

כשתמונות הילדות המביכות שלך נשארות במשפחה 4 דורות קדימה
סבתא-רבא נשלחת משמיים כדי להציל את הלוק המשפחתי מהקללה
אולי הקללה הייתה רלוונטית גם לארכיטקטורה?

בשלומיאליות משפחתית אופיינית, כל החומר הנחמד לעיל נפל לידי כמה שנים טובות אחרי שעשיתי עבודת שורשים, שיצאה די גרועה כתוצאה. אם ילדיי ההיפותטיים ייאצו לעשות גם מין דבר שכזה, יהיה לי הרבה יותר עם מה להציק להם - בטח שבשלב שהם יחליטו למרוד ולהצהיר שאין להם אב ואם, או משהו כזה.

אגב, שמו של אוטו צץ ועלה שוב כשהסתבר לי שאדם באותו שם, שהיה כנראה חלק מענף שהתפצל באמצע המאה ה-19, ועזב את גרמניה, היה ראש העיר היהודי הראשון של בלפסט. כבוד! ברוח הכללית של הפוסט הזה, כיום ניצבת בבלפסט מזרקה ממש מזוויעה על שמו. שורשים. הם בכל מקום.

4 תגובות: