אז מכירים את רציחות במידסומר? זו סדרה בריטית שרצה כבר די
הרבה שנים (מ-1997, אליבא דאינטרנט), ועוסקת בעלילותיו של פלוני המפקח טום בארנבי
ועוזריו המתחלפים בעודם חוקרים, ניחשתם, רציחות במידסומר.
מידסומר הנ"ל היא
מחוז חפץ גנרי, אנגליה-כפרית פסטורלית שכמובן מסתירה המון סודות אפלים מתחת לפני
השטח (אה, ורוצחים שם אנשים כל הזמן). יחסית למחוז גדול למדי, גודלו של כוח השיטור
שם קטן להפתיע – רק בארנבי והעוזר התורן, שיושבים בעיר המחוז קוסטון ונקראים כל
פעם לכפר שליו אחר, שבו הפשע הוא תמיד רצח.
יש כמה עובדות מוזרות בסטינג הזה:
1.
ממוצע
מעשי הרצח במידסומר רבתי הוא כ-3 בשבוע, ונראה שאף אחד לא עושה מזה עניין.
2.
מזג
האוויר שם תמיד יפה.
התיאוריה הראשונה שהעליתי על-מנת להסביר את המצב הייתה כדלקמן:
האשמה האמיתית בכל הרציחות היא ג'ויס בארנבי, אשתו של המפקח. בסדרה,
ג'ויס היא מין עקרת בית אנגליה טיפוסית, אדם דהוי ומשעמם במידה קיצונית שהטעם
היחיד בחייו הוא הצטרפות לכל מיני מועדוני תחביבים העולים כפורחים ברחבי מידסומר.
בדרך-כלל, היא משמשת ככלי עלילתי: ג'ויס מצטרפת לאיזה תחביב חדש (ציור נופים,
שחזור קרבות היסטוריים וכן הלאה) וזמן קצר אחר-כך נרצח שם מישהו.
אז אולי זה לא מקרה? מה אם ג'ויס, לפני 15 שנה, אספה מסביבה עוד כמה
מידידיה המשעממים והמשועממים והקימה את 'חברת הרציחות במידסומר', מועדון סודי
שהחברים בו מארגנים מעשי רצח מורכבים, כולל סיפור רקע כוזב אך הגיוני המטיל את
האשמה על אדם תמים כלשהו בסביבה?
בארנבי יודע את האמת, עמוק בלבו, אבל הוא בוחר להתעלם ממנה משום אהבתו
לג'ויס, אם בתו והדבר היחיד שמחבר אותו לחיים פשוטים. וכך הוא ממשיך להתרוצץ ברחבי
מידסומר ולעצור רוצחים-לכאורה, בעוד ג'ויס מזינה אותו בעדינות בתובנות כוזבות
(שימו לב: לא מעט פעמים משהו שג'ויס אומרת בדרך אגב מביא את בארנבי ל"פריצת
דרך" בחקירה!) וממשיכה לרצוח את דרכה ברחבי המחוז.
התיאוריה הזו נחמדה, אבל היא מסבירה רק את החצי הראשון של עובדה מוזרה
מס' 1. למה הממשלה לא מתערבת? למה לא נשלח כוח שיטור מיוחד לנסות לברר מה נסגר
במחוז הזה? ומלבד זאת, זו אנגליה, למה לעזאזל לא יורד שם גשם אף פעם?
אחרי תהייה קצרה שמא אנשי מידסומר הם חבורה של בריטים שמאסו באקלים
המחורבן, התאספו במחוז וכעת מקריבים לאל קדמון וצמא-דם כמה אנשים בכל שבוע כדי
לשמור על שמיים בהירים, הגעתי לתיאוריה ב', שהיא הרבה יותר מספקת לטעמי:
השנה היא 2030. בתי הכלא של בריטניה מלאים עד אפס מקום בפושעים
אלימים, ומחסור בעתודות קרקע מצופף אותם יותר ויותר. כאשר המצב מגיע לנקודת פיצוץ,
מתכנסת ועדה מיוחדת למציאת פתרונות לבעיה. שיקולים בסיסיים של זכויות אדם מביאים
לפסילת ההצעה של השמרנים ("פשוט תנו לרוצחים הארורים להרוג אחד את
השני"), ושחרורים המוניים פשוט לא באים בחשבון.
לבסוף, אחד המומחים בוועדה עולה על הפיתרון המושלם. טכנולוגיית
המציאות המדומה ידעה כמה פריצות דרך רציניות בעשור האחרון. למרות שטרם שוחררה
לשוק, כיום כבר ניתן להחזיק סביבה וירטואלית יציבה לפרקי זמן כמעט בלתי-מוגבלים,
ולחבר אליה מספר מכובד של בני-אדם – משהו בסדר גודל של אוכלוסיית דבון, נגיד. למה
לא להעביר את האסירים לסביבה כזו? בעיית המקום נפתרת (אפשר 'לאכסן' אותם כמעט אחד
על השני בעולם האמיתי, בעוד הם עצמם לא ירגישו מצוקה), האסירים יכולים להרגיש
חופשיים ועם זאת להיות מורחקים מהחברה הכללית, וחשוב מכל - התאגיד המייצר את המערכת מוכן לשאת ב-80% מעלויות האחזקה בתמורה לפיילוט.
השמרנים מרוצים – הרוצחים מורחקים לחלוטין מהעולם האמיתי. הליברלים
מרוצים – ה"כליאה" בסביבה פסטורלית ובתוך מערך חברתי מתון ואידילי תסייע
יותר בשיקום האסירים משהות בבית-סוהר. חלק גדול מהעול התקציבי מוסר מכתפי הממשלה –
כולם מרוצים. התוכנית מיושמת מיד. האבטיפוס, VR מידסומר, מופעל תוך שבועות מיום
חתימת הוועדה, ומאכלס בתוכו את שוכני כמה מבתי-הסוהר השמורים ביותר במדינה. האיום
בכליאה בסימלוציית בידוד, בנוסף להיעדר רווח חומרי ממשי כתוצאה מפשע, גורמים לאסירים לאמץ את
'תפקידיהם' ככפריים שלווים. מזג האוויר במציאות המדומה, כמובן, תמיד יפה.
אבל מה? למרות כל הרצון הטוב משני הצדדים, מידסומר עדיין מלאה ברוצחים
אלימים. ולפעמים, מה לעשות, רגשות מתלהטים וטינות מתפתחות. אחוזי הרצח ב"מחוז"
עדיין גבוהים במידה ניכרת מכל מקבילה נורמלית שלו, מה שמביא גם לחשיפת הבאג העיקרי
במערכת (שמונע את הפצתה המסחרית) – 'אפקט מטריקס', כלומר, מוות וירטואלי = מוות אמיתי.
מאחר ואחוזי הרצח במידסומר עדיין נמוכים יותר מאלה בבתי-כלא אמיתיים
וצפופים, מוחלט להמשיך בתוכנית, בפיקוחו של הסוהר הראשי – טום בארנבי, ותיק
בשב"ס הבריטי שמקבל הצעה שלא ניתן לסרב לה: גם לפרוש לפנסיה בכפר, גם להמשיך
בעבודה לה הקדיש את חייו וגם לקבל משכורת מוגדלת מאוד. בארנבי אחראי על שמירת
השלום במחוז, ולצדו סדרה של עוזרים מתלמדים, שמסיימים אצלו את ההשתלמות ואז עוברים
לפקח על סימולציות-כלא אחרות.
התיאוריה הזו אפשרה לי לצפות בפרקי הסדרה בו-זמנית כתעלומות רצח
בריטיות מסורתיות וכסייברפאנק קודר, מה שבהחלט הוסיף לה נופך מעניין. בכל מקרה,
צפו אם קר ועצוב לכם בערב. זו סדרה מרגיעה כמו כוס תה חם. אם לא אכפת לכם מרצח.
בתור מי שגדל על הסדרה- אהבתי.
השבמחקשאפו.