יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

קרוסאובר ויקטוריאני מטורף!!!1

אי-שם בשלהי 2006 אבט"שתי לי בכפר ציורי בגבול הצפון. במהלך היום, חובותיי הסתכמו בשמירה על מדשאה של גן ילדים. מלבד פעם אחת מסעירה בה עזרתי להם לזרוע גזר, לא היה לי הרבה מה לעשות, וכך מצאתי את עצמי מתווה תכנית נחמדה לקרוסאובר ספרותי ויקטוריאני גדול ממדים. מאוד נהניתי מהעניין, הייתי מרוצה מעצמי, ורק כשחזרתי לציוויליזציה גיליתי שאיזה ממזר בשם אלן מור גנב לי את הרעיון.

אז הקרוסאובר נגנז. אבל מאחר ואני עדיין חושבת שיש לו איזה ערך מוסף מעבר לכתביו של מר מור, אני שמה אותו כאן. 

ובכן, לעניינינו.

השנה היא 1890, והאימפריה הבריטית גדולה, חזקה ובטוחה בעצמה מאי-פעם. אך מייקרופט הולמס, בכיר בממשלת הוד מלכותה, אינו מרוצה. הממשל לא ערוך להתמודד עם האיומים החדשים על בטחונה של בריטניה - בנוף פוליטי, תרבותי וטכנולוגי שמשתנה ללא הרף, המפלצת הבאה יכולה לארוב במקום שעד אתמול היה הבטוח ביותר בעולם.

מייקרופט, בניגוד לאחיו הצעיר והרגשן, לא מטריח את עצמו בהתרוצצות פרטנית אחרי פושעים נחותים. נקודת המבט שלו  רחבה יותר. הוא רואה צורך בשינוי פרדיגמה רציני. לא עוד שוטרים פשוטים שמטפלים בבעיות פנים, בעוד אנשי צבא ומרגלים מקצועיים אוספים מידע מעבר לים; מה שנדרש הוא אדם רב-שימושי, אדם שירגיש נוח באותה המידה בפרברי לאהור, בסלון במייפייר ובשיכוני וייטצ'אפל. אדם שמיומן הן בלחימה פנים-אל-פנים והן בדקויות הכנת קוקטיילים. אך היכן ניתן למצוא אדם כזה?

בשום מקום, מגלה מייקרופט. אדם המכיל את המזיגה המדויקת של חספוס ועידון, של קשיחות וערמומיות, פשוט אינו קיים.  ולכך יש רק פתרון אחד: יש לייצר אדם כזה.

בעזרת ידידו משכבר הימים, פרופסור הנרי היגינס, הוא מצליח לאתר אדם שמגלה, לפחות, את הפוטנציאל המתאים: ג'יימס קוויגלי, מוכר ירקות קשוח מהאיסט אנד. יש לו שכל, יש לו שרירים, יש לו מיומנות חריגה בשימוש בסכין ובאגרופים, יש לו קסם אישי בלתי מוסבר (במיוחד עבור המין היפה). כמו כן, יש לו את המבטא הקוקני הכי נוראי מהצד הזה של התמזה, מה שעלול להקשות במקצת על הסתננותו לחוגי החברה הגבוהה. היגינס זוכה במשימה לאמן אותו לקראת התפקיד.

לצוות מתגבש זה מצרף מייקרופט גורם נוסף: אלן קמפבל, מדען צעיר ומבריק ממעמד גבוה. קמפבל הסתבך בפרשיית סחיטה עם גורמים מפוקפקים, ונמצא על סף חשיפה שתהרוס את חייו. מייקרופט רואה כאן הזדמנות חד-פעמית. הוא דוחף את קמפבל הנואש לזייף התאבדות, והכימאי מצטרף במשרה מלאה לצוות. כלומר, עובר לחיות ולעבוד במרתף של המפקדה ברחוב בונד, מאחר ונאסר עליו להיראות בפומבי והוא נמנע מלצאת החוצה באור יום. הוא אחראי על ייצור האמצעים המדעיים החדשניים ביותר שעשויים לסייע לקוויגלי במשימותיו.

לצורכי איסוף מידע מהרחוב ותקשורת יום-יומית אחרת, ישנן נערות רחוב בונד: רשת של זונות (רטרו-ויקטוריאניות, איך אפשר בלי?) שנמצאות למעשה תחת חסותו של מייקרופט ומספקות לו מודיעין שוטף. 

אז זהו. הטון אמור להיות, בבירור, פחות על-טבעי מאשר בליגת הג'נטלמנים היוצאים מגדר הרגיל, אבל עדיין ניסיתי לבצע את אותו שטיק שבו כל דמות, גם משנית ביותר, היא מספר כלשהו (או גרסה של דמות מספר כלשהו). דרקולה לא נכנס, מאחר והוא גונב-הצגה מקצועי, ושרלוק הולמס קיים רק ברקע. טרם פתרתי, אגב, את השאלה כיצד יידבק לאלן קמפבל הכינוי Q. 

לא קונספט מאוד מקורי, אבל שימח אותי למרות זאת. מי יודע, אולי בכ"ז אעשה אתו משהו יום אחד. רומן-חליפת מכתבים נשמע הגיוני.





7 תגובות:

  1. רומן חליפת מכתבים נוסח דה פרופונדיס, שמא?

    השבמחק
    תשובות
    1. לגמרי אפשרי. אני שומרת לעצמי את זכות הראשונים על קמפבל, במקרה כזה.

      מחק
  2. היי, זו שוב אני, מהבלוג של איה/בלוויין. באתי לבקר כדי לעבוד על תרגום מסע בין קריביים (שכמעט הושלם - ולמעשה כבר עבר אצל הבנזוג, שנהנה ממנו מאוד, להוציא תהייה ניטפיקרית אם אכן סרוונטס הוא מקבילה מוצלחת של הרלן אליסון - אבל אני עדיין מתאבססת על כמה ניואנסים ורציתי להציץ שוב במקור), והנה אני מוצאת עוד מתווה יצירה מגניב! היורשה לי לתרגם גם אותו? אשמח לשלוח לך את התוצאה הסופית, כמובן, רק שאין לי את כתובת הדוא"ל שלך, אז אני יכולה לשלוח לאיה, או שאת יכולה ליצור איתי קשר ב-lady.pennywhistle אצל ג'ימייל נקודה קום.
    את מגניבה לחלוטין, אגב. אני לא יודעת אם אמרתי את זה עדיין, אבל בכל מקרה, it bears repeating.

    השבמחק
    תשובות
    1. הא, מצוין. זה יהיה מאוד נחמד לראות (ולהעלות כאן בפוסט הרלוונטי, ברשותך, עם קרדיט כמובן). כמובן שאת מוזמנת לתרגם גם את זה - אם כי אין לי מושג איך אומרים באנגלית אבט"ש :)

      אשמח לשמוע את התהייה הניטפיקרית, אגב. אני בורה נוראית בספרות התקופה אז פשוט הלכתי על בטוח במקרה הזה...

      תודה על המחמאות! אשלח מייל עוד רגע.

      מחק
  3. טוב, זו בעצם הייתה כל התהייה הניטפיקרית כולה - האם אכן מדובר במקבילה מתאימה (אבל כמה סופרים ספרדיים מפורסמים כבר אפשר למצוא בתקופה הדרושה?).
    למעשה, חיפשתי עכשיו את הציטוט הזה בשיחה שהייתה לנו בסקייפ, כדי לוודא שאני זוכרת נכון, ואז ראיתי עוד סוגיה שהוא העלה, ועשויה לעניין אותך - להלן ציטוט החלק הרלוונטי כולו. אני לא מכירה סטאר טרק אז אני פשוט סומכת על זה שהוא יודע על מה הוא מדבר...

    Dan: I don't know that Cervantes would made a good historical analog for Harlan Ellison.

    Yael: I don't really know, either, but how many famous 16th century writers do you know?

    Dan: Yeah, small pool to choose from.

    Yael: Yeah. Especially if you want to keep the Spanish angle.
    Any other notes?

    Dan: Oh, I dunno. I like the setting, but Star Trek wouldn't translate well. Everything back then was carried out in the name of benefactors, usually rich families with ties to the monarchy.
    So they lose out on the exploration and discovery, when realistically they'd just be going purely to plant flags, and claim territory
    The whole point of Star Trek, the deep point, is lost, in this era.

    Yael: Hmm, that's interesting. Because it sounds like a good match, the age of exploration and all that, but you make a good point.

    Dan: It was called the age of exploration, or discovery, but that wasn't the motivation. It was mainly gold and god that was driving them. Not just the drive to learn
    Take that away, and it's just... not Star Trek.


    (וכמובן שאת יכולה לפרסם, אשמח מאוד!)

    השבמחק
    תשובות
    1. אממ, אני בטוחה שיש עוד כמה. שקלתי לרגע את פרנסיסקו קוודו, אבל
      אני לא יודעת עליו מספיק כדי להיות בטוחה שאני לא כותבת שטויות.

      בקשר לסוגיה השנייה - הדיסוננס הנ"ל הוא מבחינתי חלק מהשעשוע :) במיוחד שספרות הרפתקאות שנכתבת באותה תקופה עשויה להתייחס למניעים הללו כלגיטימיים (והרואיים) באותה מידה שרוח הגילוי והסקרנות תיראה לנו.

      מחק
    2. יש עוד, בוודאי. לא שאני כזו מומחית לספרות ימי הביניים / רנסאנס באירופה, אבל בוודאי שיש סופרים ספרדיים חשובים בני הזמן. השאלה היא כמה מהם יהיו מוכרים מספיק לקורא הממוצע, ונראה לי שמהבחינה הזו סרוונטס הוא בחירה טובה. חוץ מזה, לא מזמן קראתי פוסט של אהוד מיימון על הגל החדש במד"ב, והרלן אליסון כאחד מאבני היסוד שלו, ונראה לי שגם מהבחינה הזו סרוונטס יכול להתאים, כי הוא בהחלט אתגר בכתיבה שלו את המוסכמות הספרותיות של התקופה. בקיצור, בעיניי הצליח לך. :)

      מחק