תקופת הקורונה גרמה לרבים מאיתנו לגלות עיסוקים ותחביבים שלא חשדנו בהם קודם. לרבים בסגר הראשון, זו הייתה המחמצת המושמצת, אותו בצק חשוד שמשתלט לך על המוח ומותיר קליפה חלולה של אדם שמדבר במונחים כמו "כוסמין"; אחרים התחילו להתעסק פתאום בתרגום שירה, או סריגה, או אלכוהוליזם. אני הייתי עסוקה בחיטוט נואש בנטפליקס בניסיון למצוא דברים לראות שיהיו מצד אחד מעניינים ומצד שני לא מדכאים או מלחיצים מדי. אחרי כל מיני עצירות בתחנות תרבותיות אסייתיות אחרות, גיליתי את העולם המופלא של סדרות פנטזיה קוריאניות בנטפליקס, וממחילת הארנב הזו טרם יצאתי (יש כל כך הרבה מהן!). אז הנה סיכום ביניים קצר של המתרחש בזירה, עם אופציה לעדכון בהמשך.
מאפיינים
הסיכום הראשוני בפייסבוק, אחרי צפיה בשתיים וחצי סדרות כאלה, היה כדלקמן:
א. אי אז בעבר בתקופת התלבושות ההיסטוריות המרשימות, מישהי (או מישהו, זה יכול להיות מישהו אבל בשתיים משלוש הדגימות זו מישהי אז אתייחס לזה כך) הייתה מעורבת בעוול טרגי נוראי שהאשמה בו נפלה חלקית עליה. כה נורא היה פשעה, למרות שהיו מלא נסיבות מקילות, שהאלים/שופטי הקארמה/קיסר הירקן הנעלה החליטו שאי אפשר פשוט לתת לה לקבל את עונשה בשאול ושלחו אותה להסתובב בעולם לנצח עד ש[תנאי כלשהו].ב. קאט לסיאול המודרנית איפה שהמישהי חיה היום, עוסקת במה שזה לא יהיה שהטילו עליה לעסוק בו וזועפת עד מאוד, למרות שיש לה אאוטפיטים מהממים וקצת כוחות קסם. רמת הביירוניות נעה בין 5 ל-267.ג. אחת מדמויות המשנה היא מלאך המוות. בנוסף מתרוצצות בסביבה כל מיני אלוהויות, רוחות רפאים וחפצים מקודשים בעלי תודעה.ד. שם המשפחה של לפחות אחד מהם הוא קים.ה. יום אחד מגיע מישהו צעיר ותמים שגורלו הוא לעזור לגיבורה להשתחרר מעונשה. לפיכך, הם רבים כל הזמן. לא בהכרח מדובר על מערכת יחסים רומנטית, אם כי זו בהחלט אפשרות.ו. בהדרגה מסתבר שהמון מדמויות המשנה הן גלגול נשמות של אנשים שהיו מעורבים בעוול ההיסטורי. זה חשוב.ז. דילוג בין קומדיה/מלודרמה רומנטית/אימה/אקשן מתבצע לסירוגין ובמהירות רבה.
כל האבחנות הללו היו מדויקות לאותן שלוש סדרות ראשונות. לאחר מכן המצב התגוון קצת, אם כי אלמנטים מכאן המשיכו לצוץ (בקושי היו סדרות בלי התעסקות באיזו גרסה של גלגול נשמות, למשל. אמנם אני כמעט רק בסדרות פנטזיה, ועדיין). גם המעבר בין הז'אנרים נראה כעניין די קבוע, או שגבולות הז'אנרים עוברים במקומות שונים. בנוסף, עוד כמה מאפיינים:
א. רוב הסדרת משודרות ברשתות הכבלים הקוריאניות וכנראה עומדות בסטנדרט שידור ציבורי שמרני למדי. כמעט ואין סקס בכלל, נשיקות הן נדירות וביג דיל, להט"ב לא בדיוק קיימים. מה שכן, ניכרת מגמת התרככות משמעותית עם הזמן, אז אני מחזיקה אצבעות להמשך.
ב. הפורמט כמעט אף פעם לא מולטי-עונתי: מדובר בעלילות של עונה אחת, לרוב בת 16 פרקים (לפעמים פחות), והפרקים ארוכים, בסביבות השעה פלוס.
ג. יש משהו בחלק מהסדרות האלה שנותן תחושה קלה של חזרה לטלוויזיה של שנות התשעים - גם השמרנות הקלה כמפורט בסעיף א', גם הפרודוקט פלייסמנט המופרז לרמות מצחיקות לעתים. זה נכון לרע ולטוב: נדמה שיש להן אנרגיה שלפעמים חסרה בסדרות ז'אנר מערביות מודרניות.
ד. יש הברקות תסריטאיות לא מעטות, אם כי לעתים יש הרגשה שהן לא מצליחות להתגבש עד הסוף.
ה. כמות הגברים היפים בדרום קוריאה, והמידה בה הם יפים, מגוחכת ממש. נראה לי שהנשים בסדר?
סדרות
אז לפי סדר הצפיה, מסעותיי עם דרמות קוריאניות:
Mystic Pop-Up Bar - סדרה חדשה וקצרה יחסית (12 פרקים). קלילה ומתוקה למדי, בהתחשב בכך שהיא נפתחת בגיבורה תולה את עצמה עץ מקודש ובכך מביאה קללה נוראה על הממלכה. כעונש על העניין הפעוט הזה, אותה גיבורה נשלחת לעבודות שירות של 500 שנה שבהן עליה לנהל טברנה עממית ולהציל 100,000 נשמות, כמספר הנשמות שאבדו בגלל פעולותיה הקודמות. חלק מהזמן היא משיגה את המטרה על ידי לצעוק על אנשים. בשאר הזמן היא נכנסת להם לחלומות, מוצאת קרובי משפחה אבודים, גונבת אותות מבשרי טובות מאלת הפריון או עוזרת לנשמות האבות לקבל את מספרי הלוטו הזוכים למסירה לצאצאיהם הלא יוצלחים. מסייעים בידה עובד סופרמרקט ביישן שנראה משום מה כמו חבר בלהקת בנים ומנהל מטבח נרגן שהוא בבירור הגיבור האמיתי של הסדרה (ומלאך המוות, כי איך לא).
רגע של תסרוט מוצלח: אחת הדמויות היא גלגול של סלע מקודש וזה די הגיוני בהקשר. בשלב כלשהו הסלע המקודש יוצאת לערב בנות עם פונדו שוקולד וקריוקי כדי להתגבר על פרידה קשה מלפני 500 שנה. גם זה די הגיוני בהקשר.
Hotel De Luna - מתחיל כ'היפה והחיה', בהיפוך מגדרי: פושע זעיר וטיפש למדי תועה לבית מלון מפואר שהוא בעצם תחנת מעבר לעולם הבא. כדי לצאת בחיים, הוא נאלץ להבטיח לבעלת המקום את בנו לשירות עתידי. מספר שנים לאחר מכן, הבן שגדל מזומן לתפקידו ונאלץ לנטוש קריירה מבטיחה במלונאות לטובת ניהול לוגיסטי של המלון, שהוא האדם החי היחיד בו. אם היחס בין המינים היה נאמן למקור, מערכת היחסים המתפתחת בינו לבין בעלת המלון הייתה מטרידה ממש; גם ככה היא די מטרידה, מאחר ומדובר בגברת הביירונית ביותר שביירנה אי-פעם, ברצינות, מד הביירוניות פשוט מתפוצץ כשהוא מופנה אליה, והיא מוציאה לבחור את הנשמה, לפעמים כמעט מילולית. זו סדרה 'גותית' יחסית, עם אלמנטים של אימה וטרגדיה (וכמה אזהרות טריגר אפשריות), למרות שבסיכומו של דבר היא לא הייתה מאוד מאוד כבדה לטעמי. מומלץ גם לחובבי אאוטפיטים מוגזמים - לגיבורה יש כמיליון כאלה.
רגע של תסרוט מוצלח: נכון המוסכמה שדמויות בנות-אלמוות הן תמיד מתורבתות נורא ואוהבות יין ואופרה וסופרים מפורסמים וכל מה שאדם שלא ממש מבין בזה חושב ש'תרבותי', גם אם הן התחילו את הקריירה שלהן בכפר דייגים בתקופת הברונזה התיכונה? אז הגיבורה בת 1000 השנים היא שודדת דרכים לשעבר ומפלצת טראש בהווה, מתעניינת בעיקר באוכל מוגזם שאפשר לצלם לאינסטוש ובריאליטי, בזבזנית כסף איומה וכנראה בקושי יודעת לקרוא. הרבה יותר הגיוני, בסופו של דבר.
Guardian: The Lonely and Great God, AKA Goblin - השלישי מז'אנר "בני אלמוות ביירוניים ממורמרים", אם כי המוקדם ביותר כרונולוגית (וזה ניכר). הגיבור כאן איננו גובלין במשמעות המערבית אלא איזה מין יצור מיתי קוריאני עם כוחות על שמחלטר גם כמלאך שומר של כל מיני שליימזלים, ובזמנו החופשי עסוק בלהיות חתיך ועשיר ולטייל בעולם ולהתלונן כל הזמן. זו הבעיה הראשונה בסדרה - אפשר לחשוב מה רע לו בחיים - והשניה היא שהעלמה שאמורה לגאול אותו מגורלו המר, "כלת הגובלין", היא תלמידת תיכון בת 19. מאחר והוא נראה בערך בן 40 עם כוחות על, ובחלקים של הסדרה היא ממש תלויה בו (היא יתומה שגדלה עם דודים מרושעים ובשלב כלשהו נזרקת מהבית), העסק... לא נוח. אני מבינה שזו פנטזיה שמכוונת לאותן נערות בנות 19, ועדיין, סדרות חדשות מעט יותר מצליחות לחמוק מהמלכודות האלה. ראויה יותר היא מערכת היחסים עם השותף שלו לדירה שלא מרצון, מלאך מוות רטנוני אך חתיך (כמובן). הסדרה הייתה יכולה לעבוד הרבה יותר טוב כ-buddy comedy בסגנון הזוג העל-טבעי המוזר, אבל מסתדרים עם מה שיש. פה האאוטפיטים המרשימים שמורים לגברים דווקא.
רגע של תסרוט מוצלח: במסגרת תפקידו כמלאך שומר, גיבורנו מארגן פגישה מקרית רומנטית בין שני אנשים בבית קפה. כאשר מסתבר שהשניים תפוסים כבר (ומשקרים בעניין) ואנשים די מאוסים בכללי, הוא נשאל מדוע הוא טורח לשמור על טיפוסים כאלה. הוא לא; הוא המלאך השומר של האנשים שהם עומדים לזרוק בשביל להיות זה עם זו, ומציל אותם מבני זוג גרועים שעתידים לאמלל אחד את השני. תהא זו נחמה לכל דמויות המשנה שנזרקות הצידה ללא היסוס בקומדיות רומנטיות.
The School Nurse Files - ובכן, זה מקרה מעניין. קודם כל, זו סדרה קצרה מאוד, שישה פרקים בלבד. שנית, היא הופקה בנטפליקס ולא באחת מרשתות הכבלים הקוריאניות. זה אומר שכל המגבלות הרגילות לא שם (אנשים מקללים בלי סוף; יש מיניות יחסית בוטה [לא ברמות HBO בשום צורה, אבל יותר מהמקובל]; יש להט"בים, הידד!), ובנוסף, זו חתיכת סדרה מוזרה. זוכרים את כל הקטעים האקראיים ממש שיש בקולנוע קוריאני, א-לה 'רכבת הקרח'? אז ככה אבל בכל הסדרה. אפילו תיאור העלילה נשמע כמו מישהו שמנסה לתאר חלום: יש את הבחורה הזו שהיא אחות בבית הספר אבל היא גם רואה תשוקות של אנשים בצורת ג'לי... אבל לפעמים הג'לי הופך למפלצות והיא צריכה להילחם בהן עם חרב צעצוע מפלסטיק, כזו עם אורות בפנים?... ובבית ספר שהיא עובדת בו יש איזה מין פי השאול או משהו שמושך את מפלצות הג'לי... והמורה לאנגלית המרושע גורם לאחד הילדים להפוך לשיח, אבל זה זמני, ובינתיים המורה לסינית עוזר לאחות לטעון מחדש את הכוחות שלה ויש גם להקת ברווזים שמסתובבת בכל מקום ואף אחד לא מסביר למה. זו גם הסדרה שהכי מזכירה אנימה ברפרטואר, מבחינת השטיק של "בואו ניקח רגשות אנושיים בסיסיים למדי ונבחר להמחיש אותם בתור מפלצות מוזרות שצריך להילחם בהן". אבל אם נכנסים לקצב, הסינמטוגרפיה כיפית, הקאסט הלא-נורא-יפה-ברובו מרענן והפסקול מוצלח יותר בכמה רמות מאשר בכל סדרה אחרת ברשימה.
רגע של תסרוט... טוב, מעניין: קור הרוח הסלקטיבי מאוד של אנשים בעולם הזה. "אני יצור א-מגדרי בן אלמוות שנולד.ת מחדש כל פעם בגוף אחר, ותפקידי המקודש הוא לאכול קרדיות על-טבעיות." "אוקיי, קול" "זו הפעם הראשונה שלי בגוף ממין נקבה. אמות לפני יום הולדתי ה-20." "נשמע באסה" "אין לי אפשרות להתרחק מבית הספר יותר מ-5.38 קילומטרים בדיוק." "נו, קורה" "אני יוצא.ת עם חברה שלי לכיתה" "מה?! סקנדל!!!"
A Korean Odyssey/Hwayugi - אינטרפרטציה מודרנית של מסע למערב, בכיכובם של מלך הקופים התעלולן וגרסה נשית של הנזיר הקדוש שכל שד על פני האדמה רוצה לאכול משום מה. טוב, זו סדרה אחת שלא שרדתי עד הסוף, וקצת חבל; היו בה רעיונות יפים (ושימוש מילולי ומצחיק למדי בטרופ של האישה במקרר), אבל הגיבור היה כזה ארכי-שמוק שבסופו של דבר לא יכולתי עוד. באמת, הוא יצור נורא, אכזרי ואנוכי ומגעיל, ונרטיב ה"אני אשנה אותו!" מול הגיבורה עשה לי בחילה. הלאה.
רגע של תסרוט מוצלח: באחד הפרקים דמויי-הבאפי הגיבורים מתחקים אחרי שד שגורם אנורקסיה, ומתפשט לכאורה באמצעות קעקוע על-טבעי שמפיצה מדריכת כושר זדונית. בסופו של דבר מסתבר שהקעקוע לא ממש קשור, מדריכת הכושר סתם טיפשה ומה שיש להם הוא לא שד גורם אנורקסיה, אלא אנורקסיה גורמת שד. בפרק אחר הם רודפים אחרי רוח רפאים של ילדה יפנית מתקופת הכיבוש של קוריאה, שמתברר שאינה אלא חלק מודחק של אישה חיה, כיום קשישה, שלאחר השחרור העמידה פנים שמשפחתה משתפת הפעולה הייתה חבורה של לוחמי מחתרת הירואיים. בשני המקרים הביצוע נופל קצת מהחינניות של הרעיון, אבל יש שם פוטנציאל. רק למה היו חייבים כזה גיבור שמוק, למען השם.
Tale of the Nine-Tailed - מחמת אורך הכותרת, מכונה בביתנו 'מר שועל המהולל'. סדרת הפנטזיה הכבדה ביותר עד כה בשימוש בפולקולור קוריאני, ונוקטת לעתים בהיגיון של אגדת עם קודרת שמצא חן בעיני. שני השלישים הראשונים של הסדרה הם באווירה 'אימתית' יותר מיתר הסדרות שיצא לי לראות. את הגיבור, רוח יער במיל'/שועל בעל תשע זנבות (זה מורכב), משחק אותו בחור שהיה מלאך המוות ב'גובלין', ורק נהיה חתיך יותר עם הזמן. נדמה שהסדרה הזו למדה מכל המקומות ש'גובלין' נפלה בהם: הגיבור מתבכיין הרבה פחות ונבון הרבה יותר, הפגמים באישיות שלו פחות מרגיזים, והכי חשוב, האהובה היא אשת קריירה בת שלושים ולא נערה מתלהבת בת תשע-עשרה, כך שהם לפחות באותו גיל מנטלי בערך. הסדרה גם מקפידה להימנע מכמה מהנטיות היותר מעצבנות של זוגות בז'אנר - הם אשכרה מספרים זה לזו מידע חשוב על בסיס קבוע ולא מסתירים אותו לצרכי דרמה מיותרת. גם דמויות המשנה מוצלחות. הסדרה קצת מאבדת קיטור ברבע האחרון, אבל הצלחתי ליהנות מהסיום.
רגע של תסרוט מוצלח: אחד הנבלים המוקדמים בסדרה הוא אחיו הצעיר והלא נעים בעליל של הגיבור, שועל על-טבעי רצחני שבבירור מלא תסבוכים כרימון. "את לא מפחדת ממני?" הוא שואל את הגיבורה בשלב כלשהו. "בטח שכן. גברים עם בעיות ביטחון עצמי הם פצצת זמן מתקתקת." בונוס מעניין הוא הביקורת שנמתחת על הנהלים הדרקוניים בעולם הבא הקוריאני (מסתבר שיש מדור שאול מיוחד שנשלחים אליו ילדים במטרה לנקות את הקארמה שלהם מהחטא של הצער שגרמו להוריהם בכך שמתו).
Extraordinary You - סדרה קלילה וקופצנית-לכאורה על תלמידת תיכון שמגלה שהיא חיה בקומיקס רומנטי; גרוע מכך, היא אפילו לא הגיבורה, אלא דמות משנה שתפקידה העיקרי הוא להיות חולה ומסכנה כדי להזריק קצת טרגדיה לסיפור. היא לא מתייאשת, ומחליטה להילחם מול גורלה האכזר. איפשהו באמצע הסדרה, בין דיונים על דמויות בעלות תודעה לעומת חסרות תודעה, סצינות לעומת "הצל" שבין הסצינות, לופים עלילתיים, הדהודים רבי משמעות ותהיות קיומיות ותיאולוגיות-למחצה על רצון חופשי בעולם שהעלילה בו קבועה מראש הבנתי שאני צופה בגרסה הקוריאנית של ווסטוורלד, רק הרבה פחות יומרנית ועם דירוג PG. ושיתכן שיש דברים שהסדרה הזו עושה קצת יותר טוב. בנוסף להיותה דקונסטרוקציה של סדרות תיכון רומנטיות היא גם סדרת תיכון רומנטית, על כל המשתמע מכך - אל תצפו שהגיבורה תבין פתאום שהיא בכלל לא צריכה כרגע גבר בחיים ושהכי חשוב לאהוב את עצמה, אבל לפחות הגבר חמוד. בעת כתיבת שורות אלה אני שני פרקים לפני הסיום, ולעזאזל, לא חשבתי שסדרה שכוללת אפקטים מצוירים של מנגה תגרום לי לכמות כזו של דמעות.
רגע של תסרוט מוצלח: פירוק חסר רחמים של הרבה מוסכמות רומן רומנטי מעצבנות, ובראשן הילד הרע שמתייחס לגיבורה כמו לזבל אבל בסופו של דבר מסתבר שזה רק כי אכפת לו ואהבתה פורצת את החומות שהקים סביב לבו. לפחות שתי דמויות בסדרה מגלות שכאשר העלילה לא מאלצת אותן, הן דווקא לא מתלהבות מאנשים שמתייחסים אליהן כמו לזבל.
It's OK to Not Be OK - הסדרה הלא-פנטסטית הראשונה שנוסתה עוררה תגובות סותרות: בן הזוג אהב אותה מאוד, בעוד אני, שנהנית פחות מעיסוק אינטנסיבי ברגשות אנושיים כתמה מרכזית, יצאתי ממנה ברגשות מעורבים. סיפורם של סופרת ספרי ילדים טים-ברטונית ודפוקה נפשית ואח פסיכיאטרי מופנם ודפוק נפשית גם הוא (אבל בצורה אחרת) מוגזם ומלודרמטי למדי, עובדה שצריך פשוט לקבל אם רוצים ליהנות מהסדרה (ומעולם הדרמה הקוריאנית בכללי). בכפוף לכל ההסתייגויות הללו, מדובר בסדרה משוחקת היטב עם קאסט של דמויות משנה טובות עד מצוינות, וכמובן מסר מחמם לב, הרמז בכותרת. התלבושות של הגיבורה הן המהממות הפעם, באותה ליגה כמו הוטל דה לונה מבחינת סטייל גותי מוגזם.
רגע של תסרוט מוצלח: אני מבינה שאחיו האוטיסט של הגיבור מוצלח באופן יוצא דופן במחלקת הגיבורים האוטיסטים - תפקוד בינוני, אבל עם רצונות, שאיפות וקשת עלילתית, במקום להיות פרופ לרגשותיו של האח הנוירוטיפיקלי. בהתחשב לנטיה למוגזמות של הדרמות הקוריאניות, זה מרשים שבעתיים.
The King: Eternal Monarch - איי איי איי, זו הייתה סדרה עם פוטנציאל, שלמרבה הצער די התפספס. כל-כך הרבה אלמנטים שאני אוהבת היו שם, החל ממשחקים בזמן וגורל דרך ענייני פרוטוקול מלכותי בעידן מודרני ועד מעילים מרהיבים, אפילו סיקוונס הפתיחה היה יפה במיוחד, ואיכשהו הכל לא עבד בסוף. חלק מהבעיה היא העציץ הנאה מאוד שלוהק בתפקיד הראשי, שאמנם היה נעים להסתכל עליו אבל לא הצליח להעביר רגש כלשהו גם כשחייו היו תלויים בכך; חלק אחר היה נבל לא משכנע מספיק, כאשר נבלית המשנה עם הפוטנציאל המעניין יותר לא ממש הלכה לשום מקום; החלק החמור ביותר הייתה בכתיבה, שנראה ששפעה רעיונות מצוינים אבל לא הצליחה לאחד אותם למשהו קוהרנטי ופשוט התפרקה לקראת הסוף כמו לביבה נטולת עמילן. הרבה קווי עלילה מעניינים לא מיצו את הפוטנציאל שלהם, והמכניקה הטמפורלית נראתה לרגע סבירה ואז הפכה לבלגן מוחלט ונוראי. בצד הטוב, בכל זאת, נמנה את רוב יתר הקאסט, כולל הגיבורה הראשית שעשתה את המיטב עם החומר שקיבלה וסוללה של דמויות משנה מעניינות עד אינסוף יותר מהגיבור, ועיצוב יפה להפליא לעתים. הפרודוקט פלייסמנט היה אגרסיבי כרגיל, אבל אם לשפוט לפי מידת החשק שלי לנסוע לקוריאה רק כדי לאכול עוף מטוגן, הוא כנראה הצליח.
רגע של תסרוט מוצלח: האינטרנט מלא בבחורות פוחזות שכותבות סלאש על המונרך הנאה ושומר הראש הנאה לא פחות שלו? לא נורא! הפכו לימונים ללימונדה, גייסו אותן למערך היח"צ של הארמון!
Flower of Evil - אם Extraordinary You היא ווסטוורלד הקוריאנית, הסדרה הזו נראתה בהתחלה כמו דקסטר הקוריאנית: פסיכופת עם עבר אפל שמסתתר כאיש משפחה רגיל (מי שעובדת הפעם במשטרה זו אשתו הבלשית), ומנסה למנוע מחייו לקרוס סביב פרשת רצח סדרתי מהעבר. בסופו של דבר הסתבר שזה לא ממש העניין, אבל לטובה - הסדרה פחות ניהיליסטית ואלימה מדקסטר ומתעסקת יותר בהשלכות הפסיכולוגיות והחברתיות של הסיטואציה מאשר ברצח לשמו. מאחר ובטלוויזיה קוריאנית עסקינן, כמובן שהסיפור לא נטול צירופי מקרים מופרכים ומלודרמה, ולפרקים נדמה כמו תשדיר שירות מטעם משרד הרווחה על חשיבות התקשורת בזוגיות (תדברו אחד עם השנייה! תדברו כבר!), אבל הוא מוחזק היטב בזכות ליהוק חזק מאוד בכל החזיתות ותסריט מהיר ומותח, שנמנע כמעט לגמרי מהחזרתיות המתישה לעתים שנוטה להופיע ברבע האחרון של הסדרות האלה.
Tale of Arang/Arang and the Magistrate - (למיטב הבנתי השם המקורי הוא Tale of Arang and the Magistrate אבל כנראה שבתרגומים השונים החליטו שהוא ארוך מדי). כמדומני שמשהו קרה לערכי ההפקה בטלוויזיה הקוריאנית סביב, נניח, 2016. הצילום עבר לפילם איכותי יותר, האפקטים נהיו מושקעים יותר והתלבושות נכונות יותר; סדרות מוקדמות מזכירות לעתים את הסדרות האוסטרליות שהיו משודרות בחינוכית בילדותנו מבחינת הטקסטורה. מאחר וזו סדרה מ-2012, המצב בה עדיין אוסטרלי למדי, אבל אם מצליחים להתגבר על זה מדובר באגדת עם חיננית עם כל האלמנטים המתחייבים (אציל צעיר וקצת שמוק שעומד לגלות מה באמת חשוב בחיים, עיירה עם סודות אפלים, רוחות רפאים, ביורוקרטים מושחתים קומיים, משרתים ישרים קומיים, קיסר הירקן הנעלה משחק גו בגורלות בני תמותה, מלאך המוות מן הסתם). האציל הצעיר והשמוק מזדמן לעיירה כחלק מקווסט, ומפה לשם מוצא את עצמו חוטף אלה בראש ומתעורר קשור עם הידיעה שמזל טוב, הוא השריף החדש בעיר ובהצלחה לכולם. המשימה האמיתית היא לעזור לרוח רפאים של אישה צעירה (שתחמנה את הסיטואציה מתלכתחילה) לגלות מי היא ומה עלה בגורלה. מדובר בסדרה ארוכה יחסית, 20 פרקים, וברבע האחרון הידוע לשמצה היא מתחילה קצת להיגרר; גרוע מכך, הגיבורה, שהתחילה כרוח רפאים אינטליגנטית ומלאת יוזמה, הופכת בשלב כלשהו לאישה חיה פסיבית וחכמה הרבה פחות, התפתחות מצערת שניתן היה להימנע ממנה. אך הסך הכל עדיין חמוד ומהנה.
רגע של תסרוט מוצלח: אני חושבת שכל סדרה צריכה קרב טאקוונדו בין הגיבור למלאך המוות בגלל שהאחרון שאל אותו מאיפה הוא השיג את המניפה שלו. אגב, באופן מעניין זו סדרה שנדמה שאפשר היה להעביר כמעט בשלמותה לסטינג של מערבון, אולי חוץ מכל ענייני קיסר הירקן.
Circle: Two Worlds Connected - מותחן מד"ב קצר (12 פרקים) ומוצלח למדי. כל פרק מתחלק בין שני קווי עלילה: ב-2017 מדובר במשהו שמזכיר קצת את תיקים באפלה, על שני אחים שמנסים לפענח תעלומה מילדותם שחזרה לרדוף אותם, ושיתכן שמעורבת בה טכנולוגיה חייזרית; ב-2037, נואר דיסטופי על בלש מסיאול פוסט-שואה אקולוגית, שיוצא לחקור רצח שהתרחש בעיר דמוית עולם חדש מופלא בה אף אחד לא אמור לחוש רגשות שליליים. בהדרגה מסתבר כמובן שכל הדברים קשורים זה בזה.
רגע של תסרוט מוצלח: מאחר וזו סדרה שמבוססת על תגליות מרעישות כל כמה פרקים, כמעט בלתי אפשרי לציין כזה בלי ספוילרים, אבל יש שם טוויסט או שניים שבאמת תפסו אותי בהפתעה יחסית.
My Girlfriend is a Gumiho: סדרה מ-2010 שנראה שהייתה אחת החלוצות של ז'אנר "רומן בין בן תמותה ליצור על טבעי" בטלוויזיה הקוריאנית, ואחרי צפייה בכמה מהמאוחרות יותר נראית גולמית במקצת. עדיין חמודה, אבל גם ערכי ההפקה וגם הכתיבה יעברו כמה קפיצות משמעותיות בשנים שאחרי. הגיבור האנושי הוא אותו בחור ששיחק את מלך הקופים ב"מסע למערב" שנטשתי באמצע, ואיכשהו מצליח עדיין להיות שמוק - כנראה שזה טייפקאסט ביש מזל במיוחד; הגיבורה העל-טבעית היא אותה גומיהו, שועלה בעלת תשע זנבות, והיא חמודה ותמימה והיחס של הגיבור אליה עושה חשק לתת לו מכות רצח (לפחות עד חצי הסדרה בערך). ברקע יש גם מתחרה על לבה שלבוש במיטב אופנת האימו המגוחכת של אותם ימים רחוקים, במאי אקשן עם אובססיה אירוטית למחצה לצ'או יון-פאט וכמה בני משפחה מעצבנים. האם האהבה תנצח? אתם כנראה כבר יודעים את התשובה. כאמור, חמוד אבל לא חיוני.
רגע של תסרוט מוצלח: לכל הפחות, הגיבור מספיק לא טיפש בשביל להבין שהעלילה מתקדמת לעבר "אחד מהם יצטרך להקריב את חייו בשביל השני ואנחנו הולכים להיכנס ללופ אינסופי של ניסיונות הקרבה עצמית" ועושה ניסיון נאה למנוע אותו, גם אם בהצלחה חלקית בלבד. כמו כן, יש כמה סיקוונסים פארודיים משעשעים למדי.
W - Two Worlds (אין קשר ל-Circle, זה פשוט שם ממש גנרי): יתכן שניתן להשוות את הסדרה ל-Extraordinary You מבחינת הרעיון של דמויות בעולם דמיוני שמגלות שהן בעולם דמיוני וההשלכות עליהן; בגלל שכאן הקומיקס במרכז העלילה הוא מתח/אקשן ולא רומנטיקה תיכונית, הדגש קצת יותר פעולתי ופחות קיומי-פילוסופי, אבל ממש קצת. בתו הבוגרת של קומיקסאי מפורסם יוצאת לחקור את ההיעלמות של אביה, ונשאבת לתוך הקומיקס הסופר-פופולרי שהוא כותב, העוסק בעלילותיו של בחור חתיך, עשיר, חכם ומוצלח מכל בחינה אחרת שמחפש אחר הרוצח המסתורי של משפחתו. ארבעת הפרקים הראשונים הולכים כמו שהייתם מצפים. לאחר מכן, הסדרה לוקחת כיוונים שונים לגמרי ומעניינים יותר ויותר. אני עדיין לא בטוחה מה חשבתי על הסוף, אבל הכלל בסך הכל מומלץ מאוד. רק אזהרה חשובה אחת: האימג'ים בסדרה יאלצו אתכם לזמזם את Take On Me של א-הא, וזה שיר בלתי נסבל.
רגע של תסרוט מוצלח: בניגוד ל-Extraordinary You שבה הכותב נשאר עד הסוף ישות מופשטת שאין איתה תקשורת ישירה, כאן יש עיסוק די רבגוני במערכת היחסים בין היוצר ליצירה. בפרט מופיעה אזהרה חשובה לכל מיני "אבודים" ודומיהם, שבונים תעלומות מפוארות בלי לטרוח לתכנן מראש את הפתרון: הרוצח המסתורי, שהוא כה מסתורי שהכותב מעולם לא החליט מי הוא בעצם, צץ בשלב כלשהו, נטול פנים, קול וזהות, ודורש את כולם מיוצרו - מה שמביא לסדרה של השלכות הרות אסון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה