אלי מגיפה ככלי להתפתחות אישית, או: למה אני לא סובלת את רוב הניאו-פגאניות

הנה פסקה שמסכמת את כל מה שמעצבן בנאו-פגאניות המערבית הממוצעת:

Sekhmet. An ancient Egyptian lioness goddess of war, healing, and menstruation, Sekhmet is actively worshipped today among neopagans in Europe and the USA. A temple to her has been built in Nevada. Sekhmet's breath was said to have formed the desert, and she embodies a raw fierceness, a kind of primeval force of survival, growth, and self-realization. At a rebirthing ceremony in which I participated last year, I found myself channeling Sekhmet's power and felt 

myself filled with a transformative courage I didn't know I had.

(מכאן, אם מתחשק למי מכם עוד קצת גיחוך)

למען הפרוטוקול, סחמת הייתה אלה עצבנית ורעת מזג שנוצרה כשאחד האלים האחרים היה במצב רוח מחורבן (רע או חתחור, אני מכירה כמה גרסאות). הפעולה המפורסמת הראשונה שלה הייתה ניסיון להשמיד את האנושות בטבח אדיר, שנפסק רק כאשר הצליחו לשכר אותה עד אובדן הכרה בעזרת בירה צבועה באדום, כדי שתחשוב שזה דם. אמנם כוהניה עסקו ברפואה, אבל לקרוא לה אלת ריפוי זה קצת מטעה: היא הייתה, בין השאר, אלת מגיפה, והתפללו לה לרפואה לפי ההיקש הסביר למדי שמי ששלחה את המגיפה היא גם מי שתוכל לקחת אותה חזרה. 

ומה מזה שרד בגלגול הנוכחי המתואר מעלה? ובכן, מלחמה (כי מלחמה עוד נראית לנו קשוחה ומעניינת, בניגוד למגיפה, נניח). אה, וכמובן שהפראות שלה הפכה ל"כוח קדמוני של הישרדות, צמיחה והגשמה עצמית". הגשמה עצמית היא בוודאי ערך מצרי עתיק ידוע. הנשימה שלה יצרה את המדבר, שהוא נוף רומנטי מלא הוד קדומים ובכלל לא שממה איומה  ואכזרית שהנקלעים אליה מתים מצמא בהנחה ולא נעקצו קודם על-ידי עקרבים. 

נאו-פגאניות, ובמיוחד בגרסתה האמריקאית כפי שהיא מוצגת לעיל, היא כנראה אחת הדתות המודרניות-להכעיס ביותר שקיימות, לבד מהשטניזם של לה-ויי. מדובר בקומבינציה של רומנטיציזם של העבר המיתולוגי נוסח סוף המאה ה-19, שנאלץ להמציא את העבר כדי להיות רומנטי כלפיו, עם פסיכולוגיה חיובית מקליפורניה של שנות ה-60. הסינקרטיזם הנאיבי שלה, שאוסף אלים ואלות מפה ומשם בלי לטרוח להתאים אותם לתוך מסגרת קוסמולוגית עקבית כלשהי, מעיד על כך כאלף עדים - את אמורה למצוא אלים שאת "מתחברת" אליהם, שעוזרים לך לעבור "טרנספורמציה פנימית". הניאו-פגאני המודרני לא מסוגל מן הסתם לאמונה כפשוטה באלה עם ראש של לביאה יותר משאנחנו מסוגלים אליה; כל העסק הוא מין תרגיל בהעצמה אישית, מלווה בהתנגדות לאוטוריטריות של הדת הממוסדת. מצרי עתיק שהיה נקלע ל"טקס לידה-מחדש" מהוסג המתואר מעלה לא היה מוצא את הידיים והרגליים. אני, במקומו, גם הייתי נמלטת מפחד תגובתה של סחמת. 

וישנה גם ההכחשה של כל מה שלא חביב או מגניב במיתולוגיות הנבזזות. האימה הקמאית האמיתית העומדת כמדומה בשורש הפגאניות הקדומה - הסגידה לכוחות הגדולים ממך, שיכולים למחוץ אותך, ויעשו זאת באופן שרירותי מהסיבות הקלושות ביותר - זרה לגמרי לאנשים האלה. היא דורשת קרבה וכפיפות לטבע, לגחמות של של מזג האוויר ושל חיות פרא, למגפה ולרעב, שכבר לא קיימות כלל במערב אירופה ובצפון אמריקה. ההכרה הבו-זמנית בגדולה ובאדישות זרה לבני המערב, החיים במקדשו מאיר הפנים של אלוהי ההשכלה וההומניזם, הלומדים מגן הילדים על ערך עצמי והתפתחות אישית, ומגיעים לטבע כמו התמימים שבתיירים. 

המקום היחיד שבו תוכלו למצוא היום פגאניזם במערב, אם תרצו בו, הוא בפינות ובחרכים של הדתות המונותאיסטיות. ספר איוב, על האל הגחמני שאין לפשפש במעשיו ועולם המתים האפלולי, פגאני יותר מעשרים כוהנות וויקה שנפגשות פעם בחודש כדי לסגוד לירח המלא; בערך כל דבר שקשור ליום כיפור נופל לאותה קטגוריה, שלא לדבר על מנהגים קטנים ועתיקים אינספור. הקתולי העולה לרגל לגבירתנו כלשהי ותולה צלמי איברי קטנים מחרס בבקשה למרפא, האורתודוקס האדוק המתפלל לקדוש מביא-תבואה ומשליך-ברקים, אפילו העיסוק בזוועות המוות של הכנסיה בימי הביניים - כל אלה חולקים עם הרוח האלילית יותר מכל פגאני נלהב שהשתמש אי-פעם במילה "טרנספורמטיבי".

גם כשהיא מצהירה אחרת, בלב לבה הניאו-פגאניות מאמינה שהטבע נחמד. גרוע מכך, שהכל נחמד. הם לא יודעים פחד; ובלי פחד, כל העניין הוא משחק. ראשית חוכמה יראת ה', אמר איזה מישהו לפני הרבה שנים, שעוד זכר את מה שהנאורות השכיחה: שבשורש האמונה עומדת האימה.

* כן כן, אני יודעת שצ'סטרטון כתב משהו דומה. אבל מנקודת זמן ודת אחרת, אז חשתי צורך בכ"ז להוסיף.
** ועוד הערה: ניסיתי לחשוב  אם כל זה נכון לניאו-פגאנים שנמצאים פה ושם בעיקר בסקנדינביה ובגרמניה, שהם תכלס נאו-נאצים עם מימד רוחני. אז הם אולי לא כאלה צמריריים כמו הסוג הלא מזיק, אבל ראיית העולם שלהם עדיין שייכת ללא תקווה למאה ה-19. האל שלהם הוא לא אודין אלא גרסה גרועה של ניטשה.