פולחן התבונה (לא מה שחשבתם)

לפני שנה בערך, בראשית ימי הבלוג הזה, כתבתי ניתוח ספקולטיבי קצר של הרציונל העומד מאחורי עידוד ילדים לקריאה. ציינתי אז שנראה כי עבור הרבה הורים, העידוד הזה נובע מסיבות מעורפלות במקצת, מאחר והם לא קוראים בעצמם ולא יודעים בשביל מה הספרים האלה טובים בדיוק, אבל אומרים שזה יעשה את הילד יותר חכם. כפי שהדבר קורה לפעמים, לפני כמה זמן נתקלתי בדבר-מה, שאישש את ההשערות שלי ואף הרחיב אותן לכיוונים שלא עלו בדעתי גם בסיוטי הלילה: הכתבה הבאה. 

מעבר לכך שהרעיון המוצג פה אידיוטי לחלוטין, מעניין להקשיב למוזיקה. קלטות בייבי איינשטיין שיהפכו את ילדיך לגאונים, מוזיקה קלאסית לעוברים, טולסטוי לתינוקות זוחלים, "אנחנו יודעים היום שיש דברים שמגרים את המוח של התינוק"; מה שיש לנו כאן הוא לא פחות מפולחן מטען של אינטלקט.

כפי שאתם יודעים, קוראיי הדמיוניים המלומדים, פולחן מטען הוא ז'אנר דתי שהתפתח בכמה מאיי האוקיינוס השקט (בעיקר בארכיפלג של ונואטו) בעקבות מפגשים ראשונים עם מערביים, בפרט אנשי צבא. הילידים ראו את האורחים החדשים מביאים איתם שפע חומרי בלתי ייאמן, והסיקו שמדובר במקרה ברור מאוד של העדפה אלוהית. המערביים עושים משהו כדי לרצות את האלים, וכדי לזכות במטען, צריך לעשות את אותו הדבר. כך התחילו הילידים לחקות את אורחותיהם של המבקרים החדשים: הם בנו מסלולי נחיתה מזויפים ומכישירי רדיו מאגוזי קוקוס, ערכו מעין מצעדים צבאיים כשהם מעוטרים במעין מדליות ומנופפים במקלות במקום ברובים. הפרטים כמובן מעט יותר מורכבים, אבל הבנתם את הרעיון הכללי.  

וכאן, בארצות הברית של המאה ה-21, אנחנו רואים בדיוק את אותו הדבר. אין לנו מושג מה טוב במוצרט או באנה קרנינה, אבל זה מה שאנשים חכמים עושים, אז אם נדחוף אותם לילד (או לעובר, מה זה בעצם משנה, כבר אפשר לפתח לו את המוח, לא?) הוא יהיה חכם.

הפער בחינוך שנחשף כאן מדהים: יש לנו הורים, ממעמד סוציו-אקונומי יחסית גבוה (כנראה, כי יש להם כסף לקנות את השטויות האלה) שבאמריקה מעיד כמעט בהכרח על מספר מינימלי של שנות לימוד ואף השכלה אקדמית כלשהי, שפשוט אין להם מושג מה זה ספר, חד וחלק. עבורם, המנגנון של פרוזה סתום כמו המנגנון של רדיו או מטוס סילון ליליד מוונואטו; כמוהו, הם חושבים שחיקוי פשוט יביא לתוצאה המבוקשת, מתוך אמונה כנה ובלתי מוצהרת בעיקרון העתיק של מאגיה סימפתטית. השם של הקסם טיפה שונה מטעמי הבדלים תרבותיים - "מפתח את הכישורים הקוגניטיביים" לעומת "מרצה את האלים" - אבל הלב אותו לב. יש כאן הוכחה, מרגשת למדי יש לציין, שהפער בין העולם הראשון לשלישי באמת לא גדול: כשהם רוצים, כולם יכולים להיות מטומטמים בדיוק באותה צורה.

אחת מהכתות המשעשעות יותר בוונואטו סובבת סביב דמותו הנאדרה של הנסיך פיליפ, בן זוגה של המלכה אליזבת השנייה. מזכרות הנושאות את תמונתו זוכות ליחס פולחני, ותמונה שלו אוחז באלת ציד ונואטית מסורתית, שנשלחה אליו כמנחה, גרמה לתכונה רבה כאשר נשלחה בחזרה לאי לפני כמה שנים. עוד לא ראינו הורים שתולים בחדר תמונות של מוצרט כדי לגרום לילד להיות יותר מוזיקלי, אבל בשלב הזה של חוסר האמון שלי באנושות, יש לי הרגשה ברורה שגם זה עוד יגיע. אחרי הכל, גם הוא התחיל מוקדם.