סבא-רבא אוטו הזכור לטוב השאיר אחריו עוד כמה מזכרות, וביניהן האלבום הזה. עמוד השער אומר "4 שעות בעכו ב-29.4.1950". איש מסודר, אוטו.
ה-29.4.1950 היה יום שבת, וניתן להניח שהיה יום אביבי (או קייצי) שהתאים לטיול קצר מחיפה צפונה. בתמונה שלמעלה מופיעה סבתי ז"ל, יונה, שנמצאת בעוד כמה תמונות באלבום. סביר להניח שגם סבא שלי נמצא אי-שם ברקע - אוטו וכלתו הצברית להכעיס לא הסתדרו מי יודע מה, וכנראה שלא היו יוצאים לטיול בצוותא בלי תיווך.
אחרי שמצאתי את האלבום הזה אתמול (בחיפוש אחרי משהו אחר - תמיד בחיפוש אחרי משהו אחר - במקרה זה, כל ההגדות בבית של ההורים שהחליטו להיעלם בנסיבות מסתוריות) החלטתי לנצל את היום, בהיותו יום חג אביבי ומאחר והייתי בצפון בכל מקרה, לקפיצה קצרה לעכו בניסיון לשחזר את התמונות. ההצלחה הייתה חלקית - היום האביבי הסתבר כחמסין איום, וחלק מהמקומות שצולמו לא נגישים או סתם מאוד קשים למציאה עבור מי שאינו עכולוג מדופלם - אבל התוצאות הצנועות לפניכם.
ח'אן העמודים סגור בימים אלה, למרבה הצער, ולכן לא יכולתי לשחזר את התמונה במדויק. אני תוהה מה קורה שם. אני זוכרת שהיו תוכניות לשיפוץ של המקום, אבל בהצצה פנימה הוא נראה די מוזנח. בתמונה הישנה המצב די דומה, אם כי נראה שאז מישהו ממש חי שם, אם לשפוט לפי הכביסה התלויה. אגב, שימו לב לטאץ' הפטריוטי המודרני - על מגדל השעון מישהו (העירייה?) הציב דגל ישראל.
התמונות הבאות הן בסמטאות מסוימות שלא הצלחתי למצוא. כשאחזור מתישהו ביום חם ועמוס פחות, אולי אנסה לאתר אותן. עגלות עם סוסים דווקא ראינו לא מעט, אבל הן הובילו תיירים ולא משאות.
מסגד אל-ג'זאר. כאן המזל התחיל לשחק לי קצת יותר - קל למצוא אותו והכניסה כרוכה בתשלום צנוע למדי. בטפשותי לא עשיתי את הצילום הנכון של החזית, שייאלץ לחכות בפעם הבאה. בכל מקרה, חלק מהעצים נעלמו מאז, החצר הפנימית עברה שיפוץ מקיף והיא מטופחת וידידותית למשתמש.
הבאר בחצר המסגד עדיין פעילה, והמים נקיים - ראיתי עוברים ושבים שותים מהם. רוב העצים נעלמו, כנראה במסגרת סידור כללי של חזית המסגד.
מאפיין ארכיטקטוני מסקרן מחוץ לחומת המסגד. הדבר הזה נראה לי כמו איזה מין בוטקה, או אולי עוד באר - הוא דומה קצת לבאר שבחצר המסגד. כשאוטו צילם שם האזור נראה די מצומח וריק, והסהר על ראש הבוטקה, אם הוא בכלל נמצא שם, מוסתר מאחורי איזו אזדרכת. כיום רוב העצים אינם, לאורך הקיר (ובכלל באזור) יש שלוחה של שוק-מלכודת-התיירים המסועף, והחצר כולה הפכה למיני-מרכז עירוני: יש שם בנק, סניף דואר ומוזיאון קטן. לרגלי הבוטקה נעמדה קבוצת תיירים שסירבה בעקשנות לזוז.
סבתא על מדרגות. אני לא משוכנעת במאה אחוז שאלה בתמונה שלי הן אותן מדרגות, אבל הן דומות מאוד בתוואי הכללי של החומה המקיפה. בהנחה שזה אותו מקום, רואים שהחומה עברה רסטורציה די יסודית. יש לה מראה הרבה פחות מתפורר, האזור בכללותו פחות נטוש והפתחים נסגרו או נאטמו לגמרי. המדרגות עצמן קצרות יותר, והעלייה עליהן חסומה - כנראה בגלל חשש מקריסה (כך שלא יכולתי לשחזר כמו שצריך את הישיבה האלגנטית של סבתא, ונאלצתי סתם לעמוד ליד). הנקודה בה אוטו עמד כדי לצלם נמצאת כיום באמצע כביש.
וזהו. האלבום נחתם בעוד תמונה של סבתא שלי ליד אותה קשת לא נודעת, שנראה שצולמה דקות מספר אחרי הראשונה. כנראה מטעמים אומנותיים כלשהם, אבל מי יודע עם אוטו.
וזהו. עכו העתיקה של 1950, כמעט שנתיים אחרי מלחמת העצמאות (בה, אליבא דוויקיפדיה, נותרו בעיר רק שליש מהתושבים הערבים בעיר העתיקה) היא עיר מוזנחת ומגודלת עשבים; עכו העתיקה של היום, בפרט ביום חג חמים כזה, היא אתר תיירות משומן והומה אדם. תחושת השוטטות בחורבות והטיפוס על סלעים שעולה מחלק מהתמונות הישנות כבר לא באמת נוכחת.
הפוסט הזה כנראה ייזכה לעריכה אחרי סיבובים נוספים באזור שייאפשרו לי לעבות אותו קצת. אני עוד לא בדיוק מרוצה מהתוצאה, ואם מישהו מכיר במקרה ויודע פרטים מעניינים נוספים (איפה בדיוק הסמטאות ההן, למשל) אשמח מאוד לשמוע.
פוסט מגניב :)
השבמחקטוב, את יודעת הרי שאני חולה על דברים כאלה... אז גם אני מסכימה שזה פוסט ממש מגניב.
השבמחקהשערה: ה'בוטקה' ליד המסגד עשויה להיות סַבִּיל - מין מבנה של ברזי מים שמיועדים להיטהרות שלפני התפילה.
תודה :) כאמור, אני עדיין חובטת בעצמי על ששכחתי את התמונה של חזית המסגד (כנראה שהראש שלי כבר היה מחומם מדי) אבל אתקן את זה בהזדמנות.
מחקמעניין, לא הכרתי את המונח. יש מצב שגם "הבאר" בחצר הייתה סביל שכזה - ראיתי אנשים שותים ממנה אז הנחתי שזו המטרה, אבל כשאני חושבת על זה הברזים היו ממוקמים נמוך יחסית.