אזהרת טריגר: מין, חתרנות, גמלים
מקורו המשוער של שיר זה בתקופת הדמדומים של האימפריה הבריטית (שנות ה-20-30 של המאה העשרים), אך ברצוני לטעון כי הטקסט עודו משקף במלואו את הפרדיגמה הקולוניאלית-פטריארכלית המאפיינת את עידן הנאורות והאימפריאליזם המערבי במלוא אונו.
לכאורה, החיבור בין שני חלקי השיר מלאכותי ואף מסורבל. בית א', עוסק בתשוקתו ותסכולו של הגמל; בתים ב'-ג', לעומתו, מעבירים את תשומת הלב לנרטיב של הקיפוד, והגמל והספינקס לא נזכרים שוב עד סוף השיר. שינוי כיוון פתאומי זה תמוה לכאורה; יש שיטענו שהפונקציה המקורית של הטקסט כ"שיר שתייה" מייתרת את הצורך בעקיבות פנימית. עם זאת, חשוב לזכור את הפונקציה החברתית של שירים אלה ואת המרחב החברתי בו נעשה בהם שימוש: מרחב של אחווה גברית-אקסקלוסיבית שנועד לחזק ולשמר את המרקם החברתי של הפטריארכיה באמצעות טקסים אקסטטיים מהם לא נעדר גם המרכיב ההומו-אירוטי המתפרץ בשיר. אם נביא בחשבון את השתייכותו המובהקת של השיר למרחב טקסי זה, הרי שתפקידיהם הסימבולים של הסובייקטים המופיעים בו מתבררים במהרה.
הבה נפתח בבחינה של דמות הגמל. הגמל, הפרוטוטיפ של המזרחי (ולמעשה של "המזרח" המהותני עצמו), שוכן במרחב סמנטי שכל-כולו קדמוניות מדברית; הוא שוכן בקרבת סמלי הציווליזציות הגדולות של העבר (הספינקס), אך קדמונותן רומזת גם על תשישות ואין-אונות. כמאמר הברית החדשה, "הן הרוח חפצה והבשר רפה". הגמל-המזרח חושק בספינקס, אבל האימפוטנציה שלו כה גדולה עד שאפילו טוטם זה של תרבותו שלו נמצא מחוץ להישג ידו. כל מה שנותר לו הוא מרירות וזכרון של תהילת העבר, בעוד החולות מטביעים את כל מעשי ידיו ומעשי תשוקתו (ר' "אוזימנדיאס" לפ.ב. שלי - עוד פרשנות בריטית לשקיעת המזרח).
המערב, לעומתו, כובש, מנצח וחודר; הפרדיגמה של שיתוף פעולה בין הכלים האימפריאליסטיים (הצי הבריטי) לרציונליזם ה"נאור" וה"מדעי" ניכרת בשיר ללא ערעור. ההיגיון הפאלוצנטרי רואה חדירה ככיבוש וכיבוש כחדירה, כהכנעה של הטבעי, הפראי, הקוצני והנחדר בכוח הזרוע ובכוח התבונה הגברית-מערבית. ההיגיון שנולד במוסדות ההשכלה של העולם דובר האנגלית, ה"אובייקטיבי" והרציונלי, נחשף כאן כלא יותר מממכשיר שנועד לשרת את הליבידו הגברי-המערבי במסעות הכיבוש שלו. בזיינו את הבלתי-ניתן-לזיון, מוכיח הגבר המערבי הכובש הן את עליונותו כ"בן-תרבות" על עולם הטבע (בניגוד לגישות מכילות והרמוניות יותר של יחסי אדם-אדמה, המאפיינות תרבויות לא-לבנות) והן את הפוטנטיות המינית שלו בהשוואה לתרבות אותה הוא מכניע.
לאור כל זאת, ניתן לפצח בנקל את מבנה השיר. החלק הראשון הוא הוקעה אוריינטליסטית של המזרחי, אשר המסתורין שלו תש ועמו אונו המיני. הבתים המאוחרים יותר מציבים כנגדו את חגיגת הניצחון של המערב הנאור. שימו לב ששני בתי השיר העוסקים בניצחון הבריטי על אחוריו המתעתעים של הקיפוד יוצרים יחדיו מבנה ארוך באופן ניכר מהבית היחיד המוקדש לגמל, ועל חשיבותה של מטונימיה ויזואלית זו אין צורך להכביר מילים.
* מוקדש לאותה פמיניסטית רדיקלית ומודל חיקוי מטריארכלי מעוררת השראה, גיטה "נני" אוג.
The
carnal desires of the camel
Are stranger than anyone thinks,
For this passionate but perverted mammal
has designs on the hole of the Sphinx,
But this deep and alluring depression
Is oft clogged by the sands of the Nile,
Which accounts for the camel's expression
And the Sphinx's inscrutable smile.
In
the process of Syphilization
From the anthropoid ape down to man
It is generally held that the Navy
Has buggered whatever it can.
Yet recent extensive researches
By Darwin and Huxley and Ball
Conclusively prove that the hedgehog
Has never been buggered at all.
And
further researches at Oxford
Have incontrovertibly shown
That comparative safety on shipboard
Is enjoyed by the hedgehog alone.
But, why haven't they done it at Spithead,
As they've done it at Harvard and Yale
And also at Oxford and Cambridge
By shaving the spines off its tail!
|
הגמל, זאת יודע כל נער,
משמש כספינת המדבר;
אך במין, נציין כאן בצער,
הוא נוטה לכיוון קצת מוזר.
מול הספינקס תשוקתו מתעוררת
אך הנקב סתום בחולות
ולכן ארשתו ממורמרת
ולספינקס יש חיוך צופן סוד.
בהיסטוריה של העָגֶבולוציה
מקופיף פרימיטיבי לשר
מפורסם שהצי של הבריטים
זיין את כל מה שאפשר.
אך חוקרים נחשבים במקצוע
מדרווין, עד בול ועילם
מקבלים כבר מזמן כאקסיומה:
הקיפוד לא זויין מעולם.
אגודת זואופילים באוקספורד
קבעה בפרסום ייחודי:
על ספינות, ביטחון אחוריים
הוא עניין קיפודי בלעדי.
רק חבל שהצי לא אימץ עוד
מסקנה ממחקר די מוצלח -
היצור נהיה נוח פי כמה
כשזנבו הקטן מגולח!
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה