יום חמישי, 29 בספטמבר 2016

MBTI and I

התחיל את חייו כפוסט בפייסבוק. מאחר שאני לא מעוניינת שייקבר, מאחסנת גם כאן.



בשבועות האחרונים, עמוק בשממון הקיומי של הקיץ, פיתחתי אובססיה קטנה ומטופשת עם ה-Myers-Briggs Type Indicator, מין מודל מיון אישיות פופולרי עם יומרות מופלגות שאהוד למדי בחוגים תאגידיים ופופ-פסיכולוגיים. מצרפת כמה מרשמיי בנושא לפני שאעבור הלאה (הערות בעלות אופי אישי יותר בסוגריים).

הרעיון הכללי הוא שהאישיות, במובן של האופן שבו אנחנו מתקשרים ומפרשים את העולם, ניתנת להגדרה על ארבעה צירים - הפנמה-החצנה, תחושה-אינטואיציה, חשיבה-רגש, שיפוט-תפיסה. כל אדם אמור לנטות באיזו מידה לקוטב אחד של כל אחד מהצירים, ולפיהם נקבע לו אחד מ-16 טיפוסי אישיות ארכיטיפיים (אני, למשל, INTP, כלומר מופנמת-אינטואיטיבית-חושבת-תופסת, שזה מין טיפוס אובר-אינטלקטואלי עם אינטליגנציה רגשית מחורבנת. על פניו נשמע שיש בזה משהו.)

המבחן הומצא בשנות ה-40 על ידי איזבל בריגס-מיירס האוטודידקטית-למחצה כעיבוד של מודל אישיות שהוצע במקור ע"י יונג; באמריקאיות אופיינית, העיבוד נועד פחות להציע אבחנות פילוסופיות על טבע האדם ויותר לעזור למעסיקים ביצירת סביבת עבודה הרמונית. ואכן, המודל זוכה לפופולריות מופלאה בשתי זירות עיקריות: העולם התאגידי ועולם הדייטים. לא מעט חברות גדולות משתמשות במבחן כלק מהסוללה הפסבדו-אבחונית הרגילה, במטרה לקבוע התאמה אישיותית לתפקיד, ויש פורומים שדנים בכובד ראש דטרמיניסטי בהתאמה רומנטית בין טיפוסים שונים. יש שילובים מסוימים, נאמר שם, שפשוט לא יעבדו ואין מה לעשות. 

(הפרופיל שלי רמז שאני לא אצליח למצוא עבודה בחיים, וההתאמה ביני לבין בן זוגי [ISFJ, פרקטי אך רגיש] אמורה להיות קטסטרופה נוראית.)

משהו בחלוקה הפשוטה והאופטימית של ה-MBTI - בבחינת "לכולנו יש פוטנציאל ותפקיד בחברה, אין טיפוסים רעים יש רק טיפוסים שרע להם" וכו' - מתיישב להפליא עם ההיגיון הקפיטליסטי ששולט בשתי הזירות הללו, ומדגיש מימוש עצמי דרך פרודוקטיביות והתאמה. האופן בו ההיגיון הזה מתמפה מהעסקי לרומנטי מרתק, ובוודאי צריך לשמש ומשמש נושא למחקר. (אני עדיין לא גיבשתי כמו שצריך את מחשבותיי בנושא.) חסידי המודל מתייחסים אליו ברצינות: מבחינתם טיפוס האישיות הוא פריזמה דרכה אפשר לראות בבירור כל אינטראקציה של האדם עם העולם הסובב. הערות כמו "התפקוד הדומיננטי שלי שיפוטי, לכן חוסר סדר מפריע לי" שכיחות בפורומים המוקדשים לנושא. הם מהללים את ה"אהא!", הרגע אחרי מילוי השאלון בו הממלא מזהה לפתע את עצמו בתיאור התוצאה. (להפתעתי המסוימת, זיהיתי את עצמי בתיאור התוצאה. יותר מכך, כל מיני מאמרים שדיברו, למשל, על תגובות ללחץ אצל הטיפוסים השונים קלעו למטרה באופן מחשיד. אני מודה שלרגע היססתי.)

כמובן שכאשר בוחנים את העניין שוב, לסיווג יש אופי טאוטולוגי מובהק: השאלון פשוט מסדר ביחד תכונות שדיווחת עליהן בעצמך לתוך כמה סכמות כלליות למדי. בנוסף, התוצאות מערבות מידה גדושה של קריאה קרה: הצהרות מעורפלות שמנוסחות באופן שנשמע מדויק להדהים, אך למעשה מתאימות לרוב מי שקורא אותן. (אני לא מעמידה פני חופשיה מכשלים קוגניטיביים.) מאחר ובכל זאת יש עיבוד של דיווח עצמי, השאלון יהיה קצת מדויק יותר מהורוסקופ, נניח, אך הוא עדיין לא הכלי רב העוצמה שעושים ממנו. בהתאם, התמיכה האמפירית קלושה למדי: פסיכולוגים אקדמיים טוענים כבר שנים שמדובר בלא יותר ממשחק חברה מטופש, משהו כמו "איזה חיה את?" או "איזה אוכל את?" או "מה הבית שלך בהוגוורטס?" או "איזה אל יווני את?" (חתול\ינשוף; תותים; רייבנקלו; אתנה או לעתים הקטה.) ואכן, נראה שהשימוש הפופולרי וההגיוני ביותר במודל הוא לסיווג אופיין של דמויות פיקטיביות, וגם שם קיימים חילוקי דעות חמורים. (הטיפוס שלי מתחלק בעיקר בין מנטורים סטואיים למדענים מטורפים מצחקקים.)

הטענה הקיצונית ביותר של חסידי השיטה היא שטיפוס האישיות שמזוהה על ידי המודל מולד, ולא משתנה במהלך החיים. זו קביעה חזקה מאוד, שמרמזת שמבנה האישיות תלוי למעשה במבנה הבסיסי של המוח, ועד כמה שראיתי לא טורחים לנסות להביא לה אישוש אמפירי, בבחינת "ככה זה וזהו". כמובן שהרעיון של דטרמיניזם מוחלט של האופי האנושי מגוחך עבור כל מי שפגש, ובכן, אנשים. (וגם מדוגמה אישית. בבדיקה זהירה של הפרמטרים שקובע המודל לגבי ילדים, אני השתניתי: מ-INFP נהפכתי בגיל ההתבגרות ל-INTP, מה שהחסידים טוענים בתוקף שפשוט לא קורה.)

הטענה הזו חשודה אף יותר בבחינה של הנתונים הדמוגרפיים, בפרט החלוקה המגדרית באוכלוסיה בין הטיפוסים: נשים, כמה מפתיע, נוטות להיות רגשיות, שיפוטיות וקונקרטיות ביחס לגברים השכלתניים והמופשטים יותר. מלבד לחסידים נלהבים של פסיכולוגיה אבולציונית, שאני לא נמנית עליהם, נראה שיש פה סיכוי סביר להשפעה רצינית של חיברות. הטיפוס שראיתי במספר מקומות שנחשב "נשי" ביותר, אגב, הוא ESFJ - רגשי, מכיל, מטפל, חברותי ודואג לאחרים. (אני, כזכור, INTP, כלומר ההפך הגמור. נראה שהבחורים בחיי שטענו שאני גבר עלו על משהו. למרבה הנחמה, דיונים של נשים מהטיפוס שלי הצביעו על רשמים דומים, ועל תחושת חוסר חשיבות של מגדר שאני מסוגלת להזדהות איתה.)

כמובן ברגע שמאמצים את העיניים מספיק כדי לפוגג את קסמן של הטאוטולוגיות והקריאה הקרה, הכשל המבני החריף ביותר של המודל נחשף מיד: הנפילה לדיכוטומיות כוזבות, האמונה התמימה באופן מקסים שיש סקאלה אחת לכל צמד תכונות, ולפיכך סתירה בין מחשבה לרגש או בין שיפוט לתפיסה או כל דבר אחר. והרי זה יכול היה להיות כל-כך קל. (לפני זמן מה עשיתי שאלון "איזו דמות מהמומינים את"; לשאלה האחרונה התשובה הייתה אמביוולנטית מאוד, אז חזרתי עליו פעמיים. בפעם הראשונה יצאתי גרוק, בשנייה - סנופקין. בסך הכל, נראה לי כמו אבחנה מדויקת בדיוק באותה המידה.)

4 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. ואו!
    התחלתי לקרוא רשומות בבלוג שלך בזמן האחרון ואני פשוט נדהם כל פעם מחדש מכמה שאני מזדהה עם דברים שאת כותבת וכמה אני נהנה וקורא בשקיקה כל מילה.
    תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הו, תודה רבה! זו מוטיבציה טובה עבורי לכתוב קצת יותר...

      מחק
  3. גם בילדות היית intp, פשוט קודם לכן לא הבנת או הבחנת בזה כראוי.
    חוץ מיזה את מתעלמת לחלוטין מהפונקציות הקוגנטיביות, MBTI קצת יותר עמוק ממה שנדמה מעל פני השטח-
    הפונקציות ההם יפתור את הסתירה לכאורה והרושם השגוי שנוצר לך בין תכונות הקיצון שעל כל ציר.
    אבל אני מאמין שהבנת את זה מזמן.

    בכל אופן טוב לראות intp נוסף :)




    השבמחק