רשימת החברים שלי בפייסבוק די מצומצמת, ואני מעיפה ממנה בשיטתיות
אנשים לא-קרובים אחרי סף מסוים של פרסומים מעצבנים. כך הסתלקו ממנה כמה גזענים
ולפחות אוהד הפועל ת"א אחד, בעוד סתם טרחנים הוגלו לאחר כבוד לרשימת המכרים. אבל מדי פעם, אדם סביר לכאורה בכל זאת מקפיץ לי איזו פיסת גלרג' מחרידה. אני
מניחה שזהו מחיר החיים בחברה (הייתי אומרת דמוקרטית, אבל אף דיקטטורה לא הצליחה
מעולם לכפות טעם טוב, אז ניחא).
